בית העץ - תגובה לפרסום המזכירות
עמוס קיין

בית העץ - תגובה לפרסום המזכירות

חברים שלום,

בעקבות הפרסום בדפי מידע גן שמואל ביום 8.4.010 בנושא בית העץ שבניתי, אני רואה צורך להציג זווית ההתייחסות שלי למידע שפורסם.

עקב רצוני לשמור על כבודם של חברים, לא אפרט מעבר לנדרש.

באוגוסט 2010 אציין 20 שנות מגורים בדירתי. כאמור, בגלל המגבלות שגזרתי על עצמי לא אשתף אתכם במה שעבר עלי בתקופה ארוכה זו, אך אציין שהרגשתי ותחושותיי מגובות בעדויות  מוחשיות בשטח, ומילוליות שהועברו גם ע"י חברים אחרים למזכירים.

אני מקבל ומבין (וכך אמרתי כשהציגו בפני את התלונה) שבית העץ אותו בניתי למשחק עבור ילדי ולכל ילד הרוצה ליהנות ממנו (ויש רבים כאלה) אינו במקום האופטימאלי (אם יש בכלל כזה...) מצד השכנים.
בניית הבית הייתה הדרגתית, בהפסקות ארוכות וארכה מעל חצי שנה. נעשתה בתמימות – מתנה לילדים, ללא כוונה להפריע ולא צפתה את ההפרעה לשכנים. לאורך כל תקופת הבניה לא נשמעה כל תלונה ולא הייתה כל פנייה בנושא. רק לאחר שהושקע מאמץ גדול והבית משמש מקום בילוי לילדים, פנו השכנים ישירות למזכירות. דבר המעלה תהיות...

מכיוון שלטעמי יחסי שכנות הם הדדיים, ו"נאה דורש נאה מקיים" ביקשתי מהמזכירים שפנו אלי שיעבירו את עמדתי לשכנים, וכן הוספתי שלמרות כל מה שספגנו לאורך השנים אני מוכן לכל ערוץ הידברות איתם. למיטב ידיעתי לא נעשה דבר ע"י המזכירים בכיוון זה.

גם "המתווך" (מתווכים - לפי הפרסום) אשר הסכים מתוך ידידות איתי לשמוע את עמדתי, בעקבות פניית אחד המזכירים, הציע למזכיר דרכי פעולה שהיו מקובלות עלי, אך המזכיר דחה כל הצעה.

בתאריך 25.8.2009 מצאתי בתא הדואר שלי הודעה מטעם המזכירים אז: "נערך דיון במזכירות על בית העץ והוחלט שעליך לפרקו". חשוב לציין שדיון זה נערך ללא ידיעתי והשתתפותי. נמסרה למזכירות אינפורמציה לא מלאה, וכמובן שלא הובאו לידיעת חברי המזכירות המורחבת תחושותיי ודעותיי  כפי שהועברו למזכירים ו"למתווך" בפגישה היחידה איתם\איתו, שבה הסכמתי להידברות עם כל המשמעויות הנובעות מכך.
לשאלת חבר קיבוץ המכיר כל פרט בנושא, את אחד המזכירים איך מתנהל דיון שכזה ועל סמך מה התקבלה ההחלטה, התשובה שהתקבלה מפי המזכיר היתה – נכשלנו !!!

למרות התנהלות לא תקינה זו השארתי בידי המזכירים שני מסמכים המסכמים את עמדתי ואמירתי המפורשת שאני מוכן לכל ערוץ הדברות שייבחר. על כך לא היתה כל תגובה מצד המזכירים.

שלושה חודשים היה שקט, אבל בתאריך 6.11.2009 קיבלתי הודעה נוספת לתא הדואר: "בתאריך 11.11.09 יתקיים דיון חוזר בנושא בית העץ שבנית. אתה מוזמן לדיון...". עוד באותו יום קיבלו המזכירים תשובה ממני, האומרת: "לאור המצב שנוצר, חוסר יכולתכם לנהל דיון עניני, חוסר האמון המוחלט שיש לי אליכם, וכן שלדעתי המזכירות אינה המקום לדיון מסוג זה, אין בכוונתי לבוא. יחד עם זאת, אנא התייחסו לשני המסמכים שקיבלתם ממני, בהם יש את הכלים והאפשרויות ליצור תהליך הדברות הוגן וענייני ואליו אענה ברצון".

ושוב, דפוס התנהגות קבוע: שום תגובה או התייחסות.


נערך דיון במזכירות. אף אחד מבין חברי המזכירות לא שואל מדוע הם נדרשים לדון בנושא זה פעם נוספת?... והסיכום – ממש  הפתעה! "החלטה פה-אחד (אין אחד שאולי מהסס, שואל את עצמו או את האחרים הייתכן שאולי ???) עליך לפרק את בית העץ!".
פעם נוספת נדרש חבר קיבוץ הבקיא בפרטים לשבת עם שלושה מזכירים ולתמוה. בסופה של פגישה מוחלט ומוסכם על כולם שהנכון ביותר לעצור כעת כל עיסוק בנושא.

בתאריך 17.3.2010 אני מוצא בתא הדואר, בכל זאת, מכתב נוסף מהמזכירים "במסגרת דף מידע הקרוב אנו עומדים לפרסם את החלטת המזכירות בנושא הצריף, לידיעתכם" (מצורף נוסח העומד להתפרסם). על החתום – המזכירים.
שאלתי אותם מדוע לא עומדים בסיכומים, ונאמר לי ע"י אחד מהם "שיש צורך לתקוף את הנושא מכיוון אחר, בינתיים הפרסום מוקפא"

ושוב, כמו כל החברים, אני מוצא בתאריך 8.4.2010 את דף המידע של המזכירות ובו הפרסום על החלטת המזכירות. טלפון למזכיר איתו דיברתי לפני שלושה שבועות, "מה זה פורסם"? המזכיר תמהה... ולגבי הנוסח אני שואל ומנסה להבין. "פנו לשכנים, ביקשו את הסכמתם לפתיחת ערוץ הידברות, ונתקלו בסירוב מוחלט. זה העדכון האחרון שאני יודע..." נאמר לי.

יש פתגם האומר: "חצי אמת גרועה משקר". המציאות שהוצגה לחברים בפרסום, לחברי המזכירות ולשכנים המתלוננים, לצערי לא מדויקת ואמיתית. על חוסר האונים שהוצג בפרסום, כדאי שהמזכירים יתנו את דעתם. חדי העין גם יבחינו בשוני בין הפרסום בדפי המידע ובאתר והדבר לא בכדי.
לא היה גישור וכל ניסיון לקיימו נדחה ע"י המזכירים והשכנים. על כך אני מצר ומתקומם!!!
          

סלחו לי על שהארכתי. זהו המעט ביותר שיכולתי לכתוב על סאגה ארוכה ומכאיבה. אני מצפה מן המזכירים שיפעלו בדרכים שונות והוגנות. זה לא מה שקרה עד כה.
אני חוזר ואומר: אני מסכים לכל ערוץ הידברות עם כל המשמעויות הנובעות מכך.

ולסיום, אני מודה לחברים הרבים שפנו אלי מאז הפרסום, תמכו, עודדו ונתנו תקווה... תודה.

 

בברכה עמוס.

תגובות לדף