אולמרט הפר אמונים, ונתניהו?
אברמל'ה

אברהם פרנק

אולמרט הפר אמונים, ונתניהו?

כבר מן הכותרת אפשר ודאי להבחין, שהמאמר יעסוק בסוגיות של מוסר ואתיקה. השאלה המוסרית הקשורה באהוד אולמרט היא פשוטה למדי – בית המשפט הכריע: סעיף פלילי של הפרת אמונים, שמתחבר אליו איזה קלון ציבורי, אף אם לא קלון משפטי.

לעומתו , נתניהו הוא לכאורה ישר ונקי ולא דבק בו רבב, ככל שזה אמור בענייני מוסר. האומנם? האם לא היתה הפרת אמונים מצדו גם כן? על-פי חוק יסוד הממשלה, אנחנו זוכרים, חייב כל ראש ממשלה נכנס בשבועה האומרת: "אני מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש ממשלה ולקיים את החלטות הכנסת". בישראל תחת שנות מנהיגותו הארוכות של נתניהו מתרחשים דברים חשובים שעומדים בסתירה מהותית לשבועתו. הפערים החברתיים הועצמו בניגוד לאתוס השוויון שלנו מאז מגילת העצמאות; ואילו הגזענות, הבריונות ושנאת האחר מרימות-ראש בראש חוצות, בניגוד לחוקי המדינה, עד כדי שערכים כמו כבוד האדם וקבלת השונה מושמעים בצנעה ובחשש, או אינם מושמעים כלל.

אבל גם אלה אינם הפרת האמונים הגדולה של רה"מ נתניהו. בתקופתו נמשכת ומתחזקת אחיזתנו בשטחים וסיום שליטתנו המדכאת עם אחר נראה רחוק מתמיד; ובתוך כך חודרת לתודעתנו בהדרגה העובדה, שאופציית שתי המדינות מתרחקת לטובת מדינה אחת דו-לאומית, שטיבה מי ישורנו.

האם התהליכים הללו נכפו על נתניהו למורת רוחו ובשל קוצר ידו? כמובן שלא. "חיזוק אחיזתנו" הוא הדבר שנתניהו חפץ בו. הוא אינו מדבר איתנו על התוצאות האפשריות של מדיניותו בת 7 השנים, שהוודאית ביניהן היא חיסולה של מדינת ישראל; כי למה לעורר דובים ולמה לחשוב רחוק?

לו רצה נתניהו לחדש את הדיאלוג עם הפלסטינים היה צריך לעשות דבר אחד בלבד: להפסיק את הבנייה בשטחים. כמונו גם הוא יודע שהשיחות עמם לא תעסוקנה בסוגיות אוקיאנוגרפיות ולא בהתנחלות על כוכבים רחוקים; אלא בנושאים גיאו-פוליטיים קרובים, שטחים, חלוקת הארץ, ובתמצית – נדל"ן. אם בכך עסקינן אין דבר הגיוני מן הדרישה להפסיק לקבוע עובדות על אותו נדל"ן שעומד למשא ומתן.

נסיגה חד-צדדית שלנו, אם לחשוב בכיוון אחר, בכדי לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל "אינה אפשרית", שכן "החמאס ישתלט". כמו השיכור בספרו האלמותי של סנט-אקזיפרי, השותה בכדי לשכוח את חרפת שכרותו, גם אצלנו לא ניתן לעזוב כי "החמאס ישתלט". לכן נישאר לשלוט ונגביר עוד את השנאה, עד שלא יישאר דבר מלבד החמאס.

נתניהו מוביל את ישראל אל הבלתי נודע, אל אפשרות אובדנה של מדינת היהודים (היחידה!) – מבלי שהתוצאות הדרמטיות הללו יהיו בדיון בפורום אסטרטגי כלשהו. הוא משחק בגורלו של עם, ובעצם, בגורלם של שני עמים. האם אין לכך היבטים אתיים מוסריים חמורים, ואולי גם מעבר לכך? האם אין הוא מפר אמונים? אלא שלהפרת האמונים שלו חסרה לנו מילה רשמית ומרשיעה.

נתניהו הוא אם-כן "אדם ישר, אדם מוסרי": עניינו אינו עומד בפני היועמ"ש לממשלה ואינו נדרש ע"י בית משפט על מעשי "שחיתות". בשקט, ולכאורה מבלי שנרגיש, הוא מבצע הפרת אמונים קולוסאלית בעלת השלכות קריטיות על מדינת ישראל, אזרחיה ויהודי העולם כולם.

בנסיבות הללו אני מעדיף את אולמרט עם הפרת האמונים האישית הקטנה שלו, בכדי שיושיע אותנו מהפרת האמונים הלאומית הגדולה של נתניהו, שהיום כבר לא נדרשת ראייה מפוכחת במיוחד בכדי להבין לאן פניה.



תגובות לדף