בין "ריכוז עבודה" ל"משאבי אנוש"
אברמלה

בין "ריכוז עבודה" ל"משאבי אנוש"

סוף מעשה במחשבה תחילה

 

כפי שניתן לראות, מדובר במילים. המילים אינן חשובות כאן, אלא תוכנן.

בשיחה על ההצעה לבחור את יענקלה אדוט לרכז משאבי אנוש עלו שני המושגים שבכותרת פעמים רבות, אבל לא התייחסות למהותם. אם לא נבהיר את העניין, לא נדע על מה בדיוק אנחנו משוחחים או מתווכחים.

 

סביר שאנחנו רוצים מתחום העבודה שני דברים מרכזיים:

·        שהאנשים יתפרנסו (יכניסו לקופה הציבורית) בהתאם לסטנדרטים שדורש הקיבוץ;

·        שיהיו מרוצים ומסופקים מעבודתם.

אנחנו לא רוצים בהכרח – ממש לא! – החלפת השכירים, שעובדים אצלנו, בחברים. זה אינו יעד. החלפת השכירים בחברים רצויה רק כאשר יש מכך שיפור ברווחיות של הקיבוץ.

אבל בכדי לדעת האם חברים הם רווחיים פחות, או יותר, משכירים יש לבצע תימחור של  עבודת החברים בכל התחומים (באחדים זה כבר נעשה). הדברים הללו נאמרו כבר פעמים רבות (גם ע"י הח"מ), אבל לא קודמו, ואני אומר: לא במקרה!

תימחור של כל מקומות העבודה, כולל גם את בעלי התפקידים, משמעו בדיקה כוללת: כמה עולים לנו החברות/ים בהנהלת החשבונות והאם זה כדאי; כמה עולים לנו החברות/ים שעובדים בקומונה והאם זה כדאי; כמה עולים לנו שלושת המזכירים, (אמנם בחלקי משרה) והאם זה כדאי – ואלה דוגמאות בלבד. אולם גם אם נמצא חוסר יעילות כלכלית עדיין לא בטוח שנעשה שינוי. למשל: בספק אם נרצה להכניס מזכיר חיצוני אף אם יהיה יותר זול מן הצוות המקומי. כאן מדובר בסדרי-עדיפויות שהחברה מחליטה עליהם מעבר לשיקולים הכלכליים.

היבט נוסף: גם אם נמצא עבודת שכיר שניתן להחליפה בחבר (בלתי-יעיל כלכלית), עדיין לא ברור שהחבר יסכים. מה נעשה אם יסרב? האם יש לנו כלים לכפות זאת עליו? אנחנו כן יכולים לומר למי שעובד מחוץ לקיבוץ, ואינו מביא הכנסה ראויה, "מצא/י פרנסה אחרת, רווחית יותר, או שאנחנו נבצע עבורך השמה מתאימה". האם באמת יהיה תמיד מה למצוא עבורו?

ובתוך כך ישנם שיקולים חברתיים גם לגבי מי שעובד בחוץ: יתכן שאף אם מורה מתחיל אינו רווחי בסטנדרט של הקיבוץ, חשובה לנו עבודתו אם היא יוצרת קשר עם ילדי גן-שמואל וכיו"ב.

כך או כך, נוסיף לגשש כסומים בארובה כל עוד לא נבצע את התמחור, שאינו עניין פשוט וכרוך בהחלטות עקרוניות. אחריו יוכלו להתבצע שינויים רבים, אבל עוד חזון למועד.

הנושא מורכב בין אם נקרא לו "ריכוז עבודה" או "משאבי אנוש". אלא שקיבוץ גן שמואל קיבל החלטות לגבי אופן הטיפול בעבודת/עיסוקי החברים במסגרת הגוף שנקרא "משאבי אנוש", ונדרשת לעניין זה היום גישה מושכלת, שאותה – מה לעשות – לומדים. כן – לומדים.

ועוד הערות אחדות:

1.       כל ההתנהלות של הבאת ההצעה לשיחה לוקה בעיוותים פרוצדוראליים ומינהל לא תקין של לפני (השיחה) ושל אחרי (הכניסה לתפקיד כפי שהוצע לנו). דובר על כך הרבה בשיחה, וגם אם אנחנו מבקשים להעביר החלטה "בכוח" – עלינו להיזהר.

2.       לא יתכן שייאמר למישהו "כמה שטויות אפשר לומר בשיחה אחת?" מבלי שהאמירה תזכה להערה של רכז השיחה ומחיקה מן הפרוטוקול. שיחה אינה דיבורי שולחן בחדר-האוכל, אלא עניין קיבוצי פורמאלי ורציני מאד, והיא צריכה להתנהל בלשון נקייה ועניינית.

3.       גם כל ניסיון לדה-לגיטימציה של דובר/ת בשיחה צריך להיעצר ע"י רכז השיחה מהר ובתקיפות. איננו אחוזה פיאודלית של מישהו, אלא חברה שוויונית ודמוקרטית.

מכל האמור כאן יוצא, שעלינו לברר עם עצמנו עוד הרבה עניינים לפני מינוי רכז למשאבי אנוש. צדק יפתח.

אברמלה.

 

תגובות לדף