אנחנו, אפלטון והתורכים העותומנים, רפי אשכנזי, 11.2001
אנחנו, אפלטון והתורכים העותומנים, רפי אשכנזי, 11.2001

אנחנו, אפלטון והתורכים העותומנים
רפי אשכנזי, נובמבר 2001
לתגובות - פורום "שיחת קיבוץ"
למדור: חברים דעות וסיפורים
בספרו " פוליטאה" מנסה אפלטון לשרטט לנו את קווי היסוד של המדינה האידאלית שלו.
לנפש האדם שלושה רבדים הוא טוען, התבונה , אומץ הרוח והתאוות. כנ"ל מתחלקים בני
האדם, יש כאלה שהתבונה היא תכונתם העיקרית, אחרים אומץ הרוח וביצועיזם, והרוב
כנראה נשלט על ידי התאווה [מן מבחן IQ]. על כן הוא מציע שכל אב טיפוס יעסוק בשטח בו
הוא מצטיין ביותר, כך לפילוסופים השלטון ...ובהמשך האמיצים בתור השומרים והשאר עמך
יוון. לא נכנס לפרטי הפרטים של ההצעה אבל נושא מעניין הוא שלפילוסופים ולשומרים
אסור להתחתן. מותר להם לקיים יחסים ולהוליד ילדים אך אסור להם לדעת מי הצאצאים שלהם
כפי שאסור לילדים לדעת מי הוריהם, כנ"ל לגבי הקניין הם יהיו מחוסרי כל רכוש וזאת על
מנת שבהכרעותיהם בענייני המדינה לא יגררו אחרי שיקולים תועלתניים לטובת רכושם או
העדפת בני משפחה, לעומת זאת הוצאות קיומן של שתי הקבוצות הראשונות, על המדינה. עם
היוולדם נלקחים התינוקות לבתי ילדים וכך הופכים כל הילדים לבנים של כולם ושל אף
אחד.

בדומה לציביליזאציות אחרות גם העותומנים רצו להנציח את הצלחתם, את זאת הם רצו לבנות
על מערכת שלטונית אמינה ונאמנה. הם השתמשו בשיטה דומה לשיטה האפלטונית. אחת לכמה
שנים יצאו שליחי הסולטאן לארצות הבלקן הנוצריות ואספו נערים אותם הם שלחו להתחנך
במוסדות חינוך עותומנים בבירה. נערים אלה אוסלמו ועברו מיון קפדני ואלה שנמצאו
ראויים הלכו להיות חיילים ומפקדים [בכירים] האחרים שימשו במערכת השילטונית והגיעו
לתפקידי צמרת. כולם היו בחזקת " עבדי הסולטאן " ושוב נאסר עליהם להנשא ולהוליד
ילדים ועם מותם חזר רכושם לקופת הסולטאן. בדרך זו הקים השלטון צבא ומנהל הנאמנים
לכתובת אחת. שיטה זו פעלה לא רע כל עוד נשמרו הכללים. בניגוד למה שחושבים, באותה
התקופה הדבר לא נחשב לאכזרי והורי אותם נערים מסרו אותם ברצון לשרת את הסולטאן.

אז מה לנו ולבילבול מוח היסטורי מייגע זה?? ובכן לכל ידידי ההורים לילדים וזה כולל
את רינה ואותי, אנחנו תמיד מופתעים מחדש ממה שבני משפחותינו מסוגלים לעולל וזה לא
תמיד לטובה. כאן נכנס ידידנו הותיק "טבע האדם" , מתוך רפלקס מותנה אנחנו מגוננים
עליהם ולא מאמינים שהם באמת עשו את המעשה והדוגמאות רבות למכביר החל במה שקורה עם
המכוניות, דרך נושא הלימודים, כיפוף החלטות שונות שטובות לכולם [אבל לא לבן/בת שלי]
וכלה "בפרשה האחרונה". כאשר מתבשר הורה על מקרה כזה, תגובתו המידית היא שזה לא יכול
להיות, ואם הורגים את השליח חזקה עלינו שתמו כל הבעיות. בקיבוץ של היום אין
פילוסופים או מועמדים שיהיו מוכנים ליישם את השיטה האפלטונית על עצמם, השיטה
העותומנית יבשה באין יותר גרעינים תנועתיים או ילדי עליית הנוער כך שהמצב שלנו היום
הוא של ציבור "עמך ישראל " שמעשיו מושפעים הרבה על ידי רגשות ופחות על ידי ספרי
אתיקה. אז מה עושים בכל זאת על מנת לנהוג נכון? במצב הנוכחי חיוני ליישם ערכי חיים
וניהול דמוקראטיים על כל מערכות חיינו כולל במערכת החינוך. זה ידרוש שקיפות מוחלטת
של מעשי החברים והמוסדות ובנוסף מערכת ביקורת אמינה ונייטראלית. בקיצור, הציבור
יבחר ב " שומרים " שיגנו עליו מפני " הרעים ", יקדמו את
ענייניו ובמקביל יצור מערכות בקרה שיפקחו על השומרים. כמו שאומרים, אסור להרדם ולו
לרגע בשמירה.

באשר לטבע האדם הוא תמיד יהיה אתנו, ולפי שמסתבר, הוא לא תמיד נקמני וצמא דם. חשוב
להיות מודעים שלאורך ההיסטוריה היכן שחיו וחיים בני אדם ישנה תמיד ההתלבטות " מה
הנכון לעשות ". כאן אין לי ספק שכחברה נמצא את הדרך הנכונה מבלי להפריד ילדים
מהוריהם!!!
לתגובות - פורום "שיחת קיבוץ"
למדור: חברים דעות וסיפורים
תגובות לדף