(גם) באיל – יש מה ללמוד, תגובה למאמרו של זמיר סיון, שני חיימי, 29.8.2001
(גם) באיל – יש מה ללמוד, תגובה למאמרו של זמיר סיון, שני חיימי, 29.8.2001

(גם) באיל – יש מה ללמוד
שני חיימי, 29.8.2001
(אם יש פתיחות ללמוד)
תגובה למאמרו של זמיר סיון
למאמר של זמיר...
למדור חברים דעות וסיפורים...
דואל של שני חיימי
דיווחים נוספים של עבודה ומש"א
הקדמה
ראשית, אני שמחה ומברכת על ההתייחסויות של ישראל וזמיר לנושא בדיון הפתוח. כל אמצעי
שיצור דיאלוג סביב חויה/התנסות/היכרות של מספר אנשים, הוא ראוי וחשוב ויכול להיות
מפרה ביותר.
ביקורת כשלעצמה איננה רעה, אם עניינית ונוגעת במהות הדברים.באופן כזה היא עשויה
בהחלט לחדד ולהביא לעוד חשיבה ואולי רעיונות חדשים.
למידה
למידה אין פירושה חיקוי. למידה נועדה לשם למידה – להכיר מציאות אחרת, תנאים
שונים, תהליכים אחרים שהביאו לתוצאה X.
התועלות ממנה עשויות להיות מרובות, הן ברמת פתיחת כיווני חשיבה חדשים, מושגים
אחרים, התנהלות בסגנון שונה, והן ברמה יישומית של "מה ניתן ללמוד ממה שקורה שם
לגבינו".
למידה היא מסוכנת רק אם מייחסים לתוכן הנלמד משמעות כזו. שאחרת, בהיות כולנו אנשים
בוגרים, אינטלגנטים, ובעלי ראייה מורכבת, סביר להניח שנאמץ את מה שיראה לנו
(תפיסתית לפחות) ונשמיט את השאר.
לצערי רבים עדיין רואים בלמידה ממקורות חיצוניים איום על מה שיש בג"ש וערעור מוחלט
על דרך התנהלותנו, וזה חבל.
בעקבות הביקור נפגשו החברים שנסעו בקבוצה הראשונה לדיון מסכם בנושא היזמויות, במטרה
להחליף דעות ולקיים חשיבה יישומית – דיווח מצורף בהמשך.
ל"סיכום הלמידה בנושא יזמויות..."
רושם / התרשמות
מרבית התגובות שקיבלתי לאחר הביקור באיל (אם בדיון המסכם באותו יום או אח"כ בבית)
היו חיוביות +.
מיעוט קטן ביותר (2-3 אנשים) ראה בנושא השכר הדיפרנציאלי את חזות הכל.
אחרים סיפרו שהתרשמו מדברים אחרים כגון:
׳ אחריות הפרט על כל היבטי חייו והקטנת התלות במערכת
׳ פיזור הכח של המערכת
׳ אמון בחבר וביכולתו להגיע רחוק יותר – הצמיח אנשים!
׳ פתיחות וקבלה ליוזמות אישיות
׳ העברת החשיבה על "איך להביא עוד כסף" לכלל החברים
׳ חינוך הנוער ליזמות ולממן את צרכיו (רשיון נהיגה, פולין, יוון, כסף כיס)
׳ תגמולים על שעות נוספות ועבודת שבת
׳ חלוקה אחרת של תקציבים, באופן שיש יותר לחבר ופחות למערכת הציבורית
׳ יכולת ההנהגה להוביל את המהלך ולפרגן לחבר הבודד
׳ תופעת ה"נשים בניהול" שצמחה מתוך הדינמיקה הזו
׳ חשיבות מכרעת לדרייב הפנימי של היזם בהנעת העסק
׳ היכולת של המערכת להשתמש במצב המשברי לשם הנעה לשינוי התנהגות
׳ חיבור למציאות החיים החיצונית – הביאה לשינוי תפיסה אישי של החברים
(כולל יתר מודעות לצורך להתפרנס, הכרח שהעסק יצליח ולא כ"שירות" וכו').
׳ תרבות ניהולית-ארגונית מטפחת ומפתחת, ראציונלית, עניינית ועסקית- בריאה
יותר.
דוגמאות
כיוון שאינני רואה את עצמי סניגורית של קיבוץ איל, לא אתייחס למספרים ולסעיפים שבהם
זמיר "מוכיח" את טענותיו. אני בטוחה שלאנשי איל היה מה להגיד, אך זה לא רלבנטי.
ואולם, התייחסות לאנשים היזמים שעמם שוחחנו כאילו אין בסיפורם ממש וסופם רע –
הוא מחטיא במקרה הטוב.
אילן, שהקים את המסגריה, שבשיאה העסיקה 30 עובדים, עבר איתה גלגול – כואב,
מייסר, לא קל, אבל מתחייב מהמציאות (מה לעשות שהיא קיימת. על האינתיפדה אפילו אנחנו
יודעים) – למשהו אחר. מה רע בהשכרת המקום בעלות נאה ובהיותו מנהל שכיר?
ממתי עסקים זה דברים סטטי שקופא על שמריו, או לחליפין, צומח בלבד?
דוקא "סיפור שטח" כזה, ממחיש בעיני את מנגנוני הבקרה החשובים שקיימים ליזמים באיל,
בדמות מלווים מקצועיים והנהלה ציבורית שמסייעים לפרש את המציאות ולקבל החלטות, גם
כואבות. זה לגמרי לא מובן מאליו שאילן ישתף פעולה עם סגירת "העסק שלו" וישאר עם
החיוך על הפנים, כפי שהוא היום, שלם עם ההתנסות / ההצלחה / הקריירה החדשה, ונראה מה
הלאה.
איריס מסד, מ"הסתכל בקנקן", מרשימה ביותר ברמת הרצינות והחשיבה המתמדת איך לעשות
עוד ויותר, אילו שותפויות, לאילו נישות להכנס, מה כבר לא מתאים וכו'. העסק שלה
דינמי ומתפתח בהתאמה לשוק המוצרים הללו, והכיוון של שותפויות עם גורמים שונים כנראה
נשקל לעומק מבחינה אסטרטגית ונמצא ככדאי. אז למה לעשות עין הרע??? למה להתנבא
שיכשל? על סמך מה בדיוק? מאיפה הידענות המתנשאת הזאת?
אידיאל
חשבתי שנגמלנו כבר מהתפיסה האידאלית, מהרעיון שיש משהו שהוא הה- הדבר, וכל השאר
בטלים בשישים.
יש באיל דברים יפים וטובים, אחרים אולי פחות – כמו בכל אורגניזם חי: יש בכל
אחד מאיתנו טוב ורע, וכך גם בקיבוץ שלי / שלך / שלהם.
האידאל – אם בכל זאת קיים – הוא להעיז ולהפתח. לסמוך על עצמך שאת/ה
יודע מי את/ה, ולהאמין שהפתחות לאחר מחדשת, מעשירה ומפרה. מכאן – השמיים הם
הגבול!!!
וידוי אישי קטן
האמת, כשתאמתי את הביקור באיל לא ידעתי שהם עברו (בחודשים אלה ממש) לשכר דיפרציאלי.
כששמעתי על זה מספר ימים לפני הביקור נבהלתי! בחיי, חשבתי לבטל. אחר כך חשבתי לבקש
שלא ידברו על זה… בתוך עמי אני חיה – ידעתי שיהיו מי שיאשימו אותנו שזו
המטרה הסמויה בנסיעה הזו.
ואז הזכרתי לעצמי לנשום. נרגעתי, לקחתי אויר, נשמתי. והחלטתי שאף-על-פי-כן! אחרי
הכל, הרצון שלי להגן על החברים מפני אזכור הנושא, איננו תואם את המציאות. גם בג"ש
מותר כבר לדעת שביותר מ1/3- מהקיבוצים קיים כבר שכר דיפרנציאלי, וב1/3- נוסף יש קשר
בין העבודה לתקציב. זה חלק מהמציאות הסובבת אותנו וגם בג"ש כבר שמעתי לא מעט אנשים
שתומכים בבחינה מעמיקה של נושא הקשר עבודה-תקציב.
החלטתי שאני לא נכנעת לפחד והולכת עם ה"יש". ויש הרבה ממה להתרשם באיל לדעתי.
וההמשך – מחשבה חופשית!
כל נושא ה"מי החליט מי נוסע ומה המטרה", שמדובר ב"חצר" נראה לי כבר קצת פסה.
ממתי פורומים של ממלאי תפקידים / מגזרים שונים / ענפים ומחלקות מבקשים רשות מה
ללמוד וכיצד. עובדה שהתרשמויות הקבוצה הראשונה עשו כנפיים ואנשים פנו וביקשו לצאת
ונענו בשמחה.
אם יעזו אותם אנשים שפנו בכל זאת לנסוע, לנוכח הדה-לגיטימציה הנוכחית המתרגשת כנגד
הביקור באיל (הפעם זה) – זאת נראה. בכל מקרה, ההמשך תלוי במידת הפתיחות
והעניין של החברים.
תגובות - פורום "שיחת קיבוץ"
למדור: עבודה ומש"א
סיכום הלמידה בנושא יזמויות...
תגובות לדף