חיים (קיקי) מרגלית
שם  חיים (קיקי) מרגלית
  30/12/1923
  28/6/2005
ארץ לידה  פולין
יישוב/עיר  ראדום
שכבה/קבוצה  השלמה
בן/בת זוג  שושנה
הורה של  דורית, ספי, אלון וראלי.
 
 
 

תמונות של חיים מרגלית ז"ל מתוך ארכיון הקיבוץ



דברים לזכרו של חיים מרגלית ז"ל

 

חיים

חיים בראש ובראשונה היה איש טוב, איש אוהב אדם, איש שתמיד בצד של האדם, תמיד בצד של הטוב.

חיים היה איש משכיל, תמיד סקרן וקורא ולומד גם בימים של להיות אינטלקטואל זה לא היה במודה.

איש רגיש ורגשן חי בחברה שלהיות בה רגיש זה לא פעם סימן לחולשה.

חיים, איש מאמין, מאמין בבני אדם, מאמין בצדק חברתי, מאמין שאיש קיבוץ זה להיות חבר, להיות בן אדם.

חיים - יהודי, קיבוצניק, ישראלי ואזרח העולם חולם ומאמין ברוח האדם, בטעם החיים, ביופי, בכוח של המילה הכתובה, בנשגב שבמוסיקה הקלאסית, שמעבר ליום יום מילאה אותו בתקווה ואמונה.

חיים, הכל איכפת לו, ממצוקות ועוולות של חברים מסביבו דרך הידרדרות ואובדן החלום הישראלי ועד העולם הגלובלי שמתרחק כל כך מהחלומות שלנו.

חייב להיות מעורב, חייב להגיב.

כשהוא מגיע לעיתונות בגיל מתבגר, הוא מביא לשם את כל האנרגיות והאמוציות והאמונות והידע, חיים פורח בעבודה העיתונאית הוא מביא לשם את כל כולו.

בגיל שישים פלוס פותח בקריירה חדשה, הוא מוצא את עצמו, מגלה את עצמו מחדש וזוכה להרבה אהבה והערכה והשתאות מהעיתונאים הצעירים מסביבו.

עיתונאים מקצועיים שמגלים בו את כל התערובת הזאת של ידע ומרץ בלתי נדלה ואמונה וחברות ונאמנות ואכפתיות ורעננות ואהבה למקצוע ולכל מי שמסביבו. והניצוץ הזה בעיניים שחוזר אליו אחרי שנים של קשיים וחיפושים. הלהט העיתונאי שממלא לו את מחזור הדם.

בוקר בוקר במשך שנים אנחנו ביחד על הכביש. מוקדם מוקדם הוא חייב להגיע למערכת כי כל בוקר משהו בוער בעצמותיו, משהו מרגיז, חייבים להגיד ולראיין ולכתוב.

חיים מרגלית והעיתונות נועדו זה לזה.

ובתוך כל האדרנלין והמירוץ הזה של העיתונות ומצוקות הקיבוץ והמדינה והעולם, חיים עוצר ולוקח אויר כשהוא אף פעם לא שוכח להרים טלפון אוהב לשושנה, לספר לה, להתייעץ, למלא את המצברים בתמיכה ואהבה ואחר כך עוד פעם ועוד לספר ולהתגאות בילדים שלו, עוד פעם להזכיר לעצמו ולסביבתו שבכל העולם המשוגע והפוליטיקה הצינית יש גם אי של אהבה, יש לו את שושנה והילדים, היצירות המשותפות שלהם, שתמיד אוהבים.

המשפחה שלו שאוהבת ותומכת ויודעת שמעבר לכל, אהבתו אליהם היא במקום הראשון.

חיים ידידי, אני יודע שלגבי חלק מידידנו היית עוף מוזר, היו גם אלה שהיית לא מובן לגביהם. עם כל סערות הנפש, עם האינטלקט, עם האכפתיות והנאמנות, עם שפע האהבה שהקרנת ועם כמויות האהבה שהיית זקוק להן בכדי להיות אתה.

חיים מרגלית, איש טוב ויקר שכבר לא יעבור כמו פעם בין השולחנות בחדר האוכל בכדי להזכיר לעצמו ולנו שיש חברים, יש בני אדם.


שאול קנז      27.06.05

 

 

מזהה  303
העתקת קישור