במבצע מסובך שרבים מפרטיו חסויים הגיע "נוער בקיבוץ", ציור קיר שצייר יוחנן סימון ב-1954 בבית ספר בסאו פאולו, ברזיל, אל חדר האוכל של קיבוצו גן שמואל

את ההווי הקיבוצי הזה, את תחושת הביחד שדעכה ברוב הקיבוצים, היטיב לתאר בציוריו האמן יוחנן סימון. סימון, שחי 17 שנים בקיבוץ גן שמואל, היה אחד הנציגים המובהקים של ציירי הקיבוץ בשנות ה-40 וה-50. סצינות שתיאר מחיי היום-יום של המקום - החגים, ילדים משחקים על הדשא - נראו כשיר הלל לחזון הקיבוצי. אלה היו מוטיווים מרכזיים בציוריו - והם מופיעים במלוא הדרם גם בציור קיר ענק שהגיע לפני כשבועיים מברזיל לחדר האוכל של הקיבוץ.

את הציור "נוער בקיבוץ" צייר סימון ב-1954 בבית הספר "התחייה" בסאו פאולו. זהו הציור היחיד ששרד מבין כמה שצייר במבנים יהודיים בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה בשנות ה-50, כשטייל שם עם אשתו השלישית, המעצבת פיני לייטרסדורף, לאחר שעזב את הקיבוץ.

עבודות רסטורציה אחרונות על ציור הקיר "נוער בקיבוץ" בחדר האוכל בקיבוץ גן שמואל.

מחר, שבת 29.7, טקס חנוכת הציור.

תצלום: דניאל צ'צ'יק 

מאז הוא היה שם, במסדרון, חשוף לפגעי הזמן ולפגיעות שנעשו בטעות או בזדון. הצבעוניות החגיגית דהתה עם השנים, חלקים מהקיר התקלפו, בחלקו התחתון נראו סימני הגרירה של שולחנות וכיסאות שחלפו על פניו והשאירו פסים לבנים. קטעים בציור שינו את גונם וצורתם עקב ניסיונות של אנשים שונים "לתקן" את הציור, "לחדש" את קווי המיתאר. תהליך הרסטורציה הקפדני שעבר הציור בחודשים שלפני עלייתו לארץ וגם אחריו, החזיר לו את צבעיו ואת חיוניותו.

אפשר לראות בתהליך השיקום המוצלח שעבר הציור רמז אופטימי לעתיד החברה הקיבוצית, זו שהתפרקה מכל ערכיה ואיבדה קצת את הדרך. נדמה שזו הסיבה שיעקב אדוט, חבר הקיבוץ, התעקש להביא את התמונה ויהי מה, למרות כל הקשיים, אף שמפיו זה נשמע כאילו עדיין לא הכיר בכך שהמהפכה הראשונה הסתיימה בכישלון. "זו גן שמואל האוריגינלית והאותנטית", הוא אומר. "זו רוח גן שמואל שאנחנו מנסים לשמר עד היום. התמונה הזאת למעשה משקפת את צורת החינוך ואת הערכים שאנחנו מנחילים לילדים שלנו. אנחנו עדיין קיבוץ שיתופי ומתכוונים להישאר כך עוד הרבה שנים".

ציור הקיר לפני הרסטורציה בסאו פאולו

סימון עזב ב-1953 את הקיבוץ ואת שתי בנותיו, ניצה ואיה (ילידות 1939 ו-1943), כשנה לאחר שנפרד מאשתו השנייה, ועבר לגור עם לייטרסדורף בשדרות רוטשילד תל אביב. ב-1953 יצאו השניים לטיול באירופה ובדרום אמריקה, וממנו שבו בקיץ 1955.

המסע של אדוט אחר הציור היחיד ששרד מאותו טיול החל לפני כשנתיים. מורה מבית ספר "התחייה" התקשרה לטלי תמיר, שאצרה בשנת 2001 תערוכה של סימון במוזיאון תל אביב, וסיפרה לה שבית הספר נמכר לחרדים והם מתכוונים להרוס את הקיר. תמיר יצרה קשר עם הקיבוץ ואדוט נכנס לתמונה. "דבר ראשון ביקשתי משותפים שלי לעבודה, שנמצאים בבואנוס איירס, לנסוע לצלם את הציור ולברר מה התוכניות של בית הספר לגביו", הוא מספר. "נאמר להם שבתוך חודש הבעלות עוברת והקיר ייהרס. ביקשתי שיבררו עם בית הספר מה אפשר לעשות והם באמת שיתפו פעולה בצורה יוצאת מהכלל. הם החליטו לתרום את התמונה לקיבוץ והודיעו שיעשו הכל כדי לאפשר את פירוק התמונה והעברת הקיר".

אדוט פנה למחלקת הרסטורציה במוזיאון ישראל, שם עבדו בעבר על שני ציורי קיר אחרים של סימון שנמצאים בחדר האוכל של הקיבוץ, ושאל אותם אם הם מוכנים להתגייס למשימה. "הם הודיעו לי חד משמעית שהם לא לוקחים את העבודה הזאת והמליצו שאני אקח מישהו משם. זה מה שעשינו".

מלאכת הרסטורציה המורכבת, שהחלה בברזיל ונמשכה בחדר האוכל בקיבוץ, כללה הפרדה של שכבה שלמה מהקיר ב-36 חלקים, הרכבתו מחדש של הציור לשישה חלקים גדולים יותר, אריזתו, תלייתו וביצוע תיקוני צבע ותיקונים נוספים בציור, שהיום משקלו יותר מטונה - 1,200 קילוגרם. אחרי שהציור המתוקן באופן חלקי הוצג לפרידה במשכנו החדש של בית הספר "התחייה", ארזו אותו שוב במכולה והתכוונו לשלוח אותו לארץ באונייה. ואז צצה בעיה נוספת שעיכבה את כל הפרויקט: לאדוט התברר שמשרד התרבות בברזיל, בדומה למדינות אחרות ששומרות על אוצרות התרבות שלהן (ושלא כמו בישראל), לא מאשר להוציא יצירות מן המדינה. "לקח לנו עוד שנה עד שהצלחנו לבסוף להשיג את הרישיון", הוא אומר. איך עשו זאת? "לא חשוב איך. היו כל מיני גורמים שהקשו עלינו בכוונה".

אדוט גם לא מוכן לחשוף את עלות המבצע ואת מחיר העבודה. בקיבוץ הרי לא מדברים על כסף. הוא רק מציין שהמימון כולו נעשה מתרומות מחו"ל "שאנחנו השגנו". הרסטורטור הראשי, שהגיע מסאו פאולו, היה מוכן להסתכן ולהעריך את עלות העבודה בסכום שנע בין 20 ל-30 אלף דולר (ששולמו לחברה שמעסיקה אותו). מבצע העברת התמונה גם נשמר בחשאיות מבנותיו של סימון, שבמרוצת השנים עזבו את הקיבוץ. השתיים הוזמנו לטקס החגיגי של חנוכת הציור שיתקיים מחר בשבע בערב בחדר האוכל. הטקס ילווה בהקרנת סרט המתעד את תהליך ההעברה של הציור.