אתר גן שמואל
חסר רכיב

מטולת באופניים - הסיפור האמיתי...

01/06/2006
מטולת (מטולה – אילת) באופניים - הסיפור האמיתי...
מאת צפריר גולן

הזמן: חצי שנה לאחור בערך.
המיקום: ארוחת צהריים.
נוכחים: עמוס גיל ואני...
אני אומר לעמוס: "בוא נארגן רכיבה ממטולה עד אילת".
עמוס אומר: "בוא".
אני: "יאללה קובעים ישיבה..."

הזמן: חמישה חודשים לאחור.
המיקום: ארוחת צהריים.
נוכחים: עמוס גיל ואני...
אני אומר לעמוס: "בוא נארגן רכיבה ממטולה עד אילת".
עמוס אומר: "בוא".
אני: "יאללה קובעים ישיבה..."
וכך הלאה....

הזמן: חודש מעכשיו.
המיקום: קפה של בוקר בחד"א.
נוכחים: עמוס ואני.
מסתכלים אחד לשני בעיניים ואומרים: "יאללה בוא נתארגן".
פותחים יומנים, קובעים תאריך ומחלקים אחריות:
לוגיסטיקה וליווי טכני – עמוס.
מזון ושתייה – יפתח צפוני.
לינה – צפריר.
גיוס שותפים לרכיבה – כולם.

אז את מי צירפנו לרכיבה? פנינו להרבה חבר'ה, חלקם היו מחויבים כבר ולא יכלו להשתחרר וחלקם העדיפו שלא לבוא מסיבותיהם.
מסע כזה מלווה תמיד עם רכב, בעיקר משיקוליי ביטחון אבל גם משיקולים לוגיסטיים.
לא היה ספק לכולנו מי האיש הכי מתאים ללוות אותנו: עוזי אלון המופלא גויס למשימה...
סוכם שנארגן 7 רוכבים ומלווה, כמספר האנשים שנכנסים בטרנזיט.
רשימת היוצאים נסגרה: עמוס גיל, יפתח צפוני, אלעד צפוני, אסי פלגי, שחר איתן (טריאתלט וחבר שלי), חי בן מיכאל (טריאתלט וחבר שלי) ואני.


תכנון מסלול: 3 ימי רכיבה, ביום הראשון רוכבים ממטולה עד גוש דן, ביום השני מגוש דן עד מצפה רמון וביום השלישי ממצפה רמון עד אילת.
בלילה הראשון ישנים בגוש דן ובלילה השני במצפה רמון.

יוצאים לדרך: נפגשים בשלוש וחצי בבוקר/לילה במגרש החניה, את הרכב והעגלה העמסנו יום לפני, מכניסים ציוד אישי ונוסעים צפונה.
בצומת בנימינה אוספים את שחר ובבית חנניה מצטרפים אלינו 2 רוכבים נוספים שירכבו איתנו לאורך רוב היום הראשון.
מגיעים למטולה לקראת שש בבוקר, פורקים את האופניים, נמרחים בקרם הגנה, שותים קפה זריז, מצטלמים ויוצאים לדרך.

תמונות מההתארגנות למסע
המסלול מתחיל בירידה נוחה עד קריית שמונה, כולם נרגשים ומלאי אנרגיות.
חוצים את קריית שמונה בקלילות, עושה רושם שאף אחד כבר לא מתרגש מרוכבים באזור הזה.
ביציאה מקריית שמונה אנחנו נתקלים בענן יתושים/ברחשים מגעיל במיוחד.
היתושים/ברחשים האלו נתפסים בחולצה, נכנסים לפה, לעורף ולצוואר.
מישהו מהחבר'ה אומר שזה פרוטאינים וזה בריא...
אנחנו נכנסים לקצב עבודה מהיר, בהמשך נבין שהוא היה מהיר מדי, הדרך עוד ארוכה, ונוריד את המהירות הממוצעת לקצב נוח יותר.
הדרך במגמת ירידה ואנחנו גולשים בהנאה רבה לכיוון צומת קדרים.
מטפסים: בצומת קדרים פונים שמאלה ומתחילים לטפס עד צומת גולני, לפנינו שלוש עליות דיי ארוכות.
נכנסים לעבודה איטית ונוחה, לא טוחנים את הרגליים אלא עובדים בצורה יעילה וחכמה על מנת לשמור על שרירים מלאים ואנרגטיים.
לבסוף גולשים לצומת גולני ומבצעים עצירה ראשונה להפסקה אצל יונס בתחנת הדלק.
למעט עמוס גיל שכבר עשה את המטולת חמש (!) פעמים לכולנו זו הפעם הראשונה ויש הרגשה טובה שהדבר ניתן ואפשרי לביצוע.

אחרי א. בוקר קלה יוצאים לדרך כשהעלייה הרצינית הבאה צפויה להיות באזור יקנעם.
תאונה ראשונה: לפני צומת אלונים לאחד החבר'ה המובילים נופל בקבוק מהאופניים, החבר'ה עושים מאמץ לא לדרוס את הבקבוק וכתוצאה מכך נכנסים אחד בשני, מה שגורם לאלעד להימרח על הכביש במהירות דיי גדולה באופן יחסי (אירע בירידה).
האופניים מתפנצ'רות והוא חוטף חבלות ושפשופים בכל הגוף ושתי מכות לא סימפטיות, אחת בכתף (שפגועה גם ככה מתאונת אופנוע בעבר) ואחת בצלעות.
אלעד עולה על האוטו לטיפול, התאוששות ומנוחה, את האופניים מעלים על העגלה ואנחנו ממשיכים לרכב עם תחושה קשה וצער על התאונה.
מגיעים ליקנעם ומטפסים למחלף אליקים, לפנינו עלייה ארוכה יחסית של שלושה ק"מ שנגמרת יחסית מהר ובהרגשה טובה ומשם גולשים לכיוון צומת פראדיס.
בצומת פראדיס לוקחים שמאלה, מתחברים לכביש 4 ונוסעים היישר לבית חנניה להפסקת צהריים.
שני הרוכבים שהצטרפו אלינו גרים בבית חנניה, מדובר על אב ובנו (אריה ועידו פרידמן) אשר ברשותם עסק גדול לשיווק ומכירת בננות.
אנחנו נכנסים לבית האריזה הגדול שלהם ואוכלים צהריים.
לפני שנפרדנו מאריה ועידו אנחנו מקבלים מטע שלם (לא מגזים..) של בננות בערך לאוטו כצידה ודלק ליומיים הקרובים.
בשורה טובה, אלעד מתאושש, הפנצ'ר מתוקן והוא עולה על האופניים חזרה.
משתלבים חזרה בכביש 4 כשהיעד הוא צומת רעננה צפון, שם אמור להסתיים היום הראשון.
הנסיעה בכביש 4 אינה תענוג כזה גדול, הרכבים עוברים קרוב מדי אליך, יש המון רמזורים ועצירות ונדמה שכולנו כבר בשלים לסיים את היום הראשון...
כמנהג סוסים לפני האורווה הקצב מתגבר לקראת בוא צומת רעננה צפון ולקראת 15:00 אנחנו מגיעים לרעננה עם חיוך גדול על הפנים.
סה"כ הרכיבה ליום הראשון כ- 175 ק"מ קרי כ- 8.5 שעות.
משיקולים של בטיחות החלטנו עוד לפני הנסיעה לוותר על הרכיבה במרכז גוש דן.
אנחנו מעמיסים את האופניים על העגלה ועולים על האוטו, היעד - רחובות, שם נבלה את הלילה הראשון.
דרך אחד הפורומים של תפוז הצלחתי לארגן לנו לינה בבית בחורה מקסימה בשם חגית שמאי שהסכימה לתת לנו את ביתה ללילה בתנאי אחד... שנאכיל את החתול כשאנחנו באים.
מתמקמים בדירה, מתקלחים ומתארגנים לארוחת פסטה ופינוקים.
בהמשך הערב חגית מגיעה מהעבודה, מצטרפת אלינו לארוחת ערב ולבירה של לפני השינה באחד הפאבים המקומיים.
אנחנו נפרדים מחגית שהלכה לישון אצל הוריה (חבל..) וקורסים למיטות אחרי יום ארוך ומתיש.
תמונות מהיום הראשון
למחרת קמים כשעדיין חושך ע"מ לצאת עם אור ראשון ולהרוויח תנועה דלילה ומזג אוויר סביר.
מנקים קצת את הבית, מעמיסים את הרכב ויוצאים לדרך כשהיעד הוא בית ספר שדה מצפה רמון..
בחוץ ערפל דיי כבד, מזג האוויר קריר ונעים, חוצים את צומת גדרה ופתאום...
תאונה שנייה: אני מוביל את הטור, צף (תרתי משמע...) להנאתי עם המחשבות ולא שם לב לבור שנמצא לפניי.
התוצאה - אבדן שליטה על האופניים, ירידה ימינה מחוץ לאספלט והתרסקות מפוארת לתוך שיחים אשר בצידי הכביש כמטר בערך מסבך צפוף של קקטוסים...
אני מבין שלא קרה לי כמעט שום דבר למעט קצת שריטות והחבר'ה אחרי כמה פרצופי דאגה פורצים בשאגות היסטריות של צחוק..
כיוון שמצבי בסה"כ בסדר אני מצטרף ואף נהנה מהצחוקים על חשבוני...
אנחנו נכנסים לבאר שבע, עושים טעות ולא עוקפים אותה ונעצרים בכל רמזור בערך.
יוצאים מהעיר ונכנסים לאזור שחיכינו לו מההתחלה, המידבר!
אנחנו עושים עצירה לקפה ברמת חובב, משתדלים לא לנשום יותר מדי שם וממשיכים דרומה עד שדה בוקר, מקום ארוחת הצהריים.
תנועת הרכבים הדלילה באזורים האלו מאפשרת נסיעה סטרילית ובטוחה יותר אנחנו רוכבים אחד ליד השני ולא בטור כמו שרכבנו עד כה, ככה יותר קל לדבר והרכיבה נעימה וחברתית יותר.
מגיעים לשדה בוקר ופוגשים חבר של יפתח.
הוא מאשר לנו להסתלבט ולנוח על פיסת דשא מוצלת.
מתארגנים על ארוחת צהריים ומנוחה קלה.
כמנהגם של חברי קיבוץ שאינם אוהבים שפולשים לביתם, כל אחד מהם שעובר בסביבה שואל אותנו לזהותנו ובעיקר מי אישר לנו לרבוץ על הדשא ככה.
אחרי שעתיים מנוחה ואחרי שכל אחד מאיתנו השאיר את חותמו בשירותים של חדר האוכל שם... אנחנו עולים על האופניים לכיוון מצפה רמון.
מצפה רמון ממוקמת בגובה 1000 מטר בערך מעל פני הים, מסלול הרכיבה משדה בוקר ועד מצפה הוא ברובו במגמת עלייה אבל אחרי שעתיים בערך אנחנו מגיעים למצפה.
לפתע אנו מגלים שבית ספר שדה מצפה רמון נמצא על גבעה הרחוקה כ- 3 ק"מ ממרכז מצפה ולפנינו טיפוס מתיש (הקטע הכי קשה ביום הזה..)
סה"כ הרכיבה ליום השני כ- 169 ק"מ, כ- 8.5 שע' עם הפסקות נדיבות למדי.
מגיעים לבית ספר שדה ומתארגנים על החדרים.
עוזי מרגיש מלא אנרגיות... ויוצא לריצה של 6 ק"מ עד למרכז מצפה וחזרה (לא קל כשמדובר בעליה כזאת).
מתארגנים לארוחת ערב, יוצאים לבירה מסורתית והולכים לישון.
תמונות מהיום השני
קמים לפני הזריחה, מתארגנים בזריזות ליום הרכיבה האחרון כשהיעד הוא אילת.
אנחנו נכנסים למכתש רמון המדהים בדיוק עם אור ראשון.
מצטלמים עם הזריחה ופשוט רוכבים בהנאה גדולה בתוך המכתש.
קצת רוחניות במדבר: אין שום רכב בסביבה למעט עוזי מאחור, האנרגיות של כולנו מטורפות, חיוכים מרוחים על הפנים, הכול שקט ויש הרגשה שמתרחש פה משהו מיוחד.
אנחנו יוצאים מהמכתש בצער מסוים ודוהרים לכיוון נאות סמדר שם צפויה לנו ארוחת בוקר מפנקת וגלידה.
אנחנו רוכבים כבר דיי הרבה זמן ועושה רושם שהפונדק בנאות סמדר רק הולך ומתרחק...
לבסוף אחרי רכיבה ארוכה מדיי ללא הפסקה אנחנו מגיעים לנאות סמדר, אבל מתברר שהפונדק סגור ויפתח רק אחה"צ.
קיבוצניקים עצלנים שכמותם...
אוכלים בוקר ונחים קצת.
מתארגנים ליציאה, עולים על האופניים ורוכבים לכיוון אילת דרך עובדה ומעלה נטפים.
אנחנו מסיימים את מישור עובדה ונכנסים לקטע הטיפוס האחרון של המטולת, העלייה להרי אילת דרך הגבול המערבי עם מצרים.
בתחילת המסע סיכמנו שהקצב יהיה אחיד פחות או יותר.
משתדלים לא להיכנס לקטע של תחרות ובמידה ונפתחים פערים מחכים אחד לשני בסוף כל עלייה או צומת.
את רוב הנסיעה העבירו אסי ואלעד בסוף טור הרוכבים.
שניהם רוכבים צעירים ומבטיחים עם קילומטראז' נמוך יחסית ברגליים.
אסי מטפס מצוין ואילו אלעד גילה רוח לחימה וכוח רצון מפתיעים לכל אורך המסע.
לקראת הכניסה להרי אילת החליטו הצמד (שנקרא בפי הזקנים גם בשמות הבאים: בזיק ויויו, קריוס ובקטוס ומקס ומוריץ..) לתת טיפה גז בעליות ע"מ להראות לזקנים מאיפה משתין הדג...
התוצאה הייתה שהם אכן ברחו במעלה ההר אבל לא חיכו בקצה הפסגה לשאר החבר'ה מה שגרם למצב שהיו חסרים מים לחלק מהקבוצה ולא נעשתה הפסקה מסודרת.
הצעירים עצרו, ההדורים יושרו והמשכנו במעלה הטיפוס.
ממשיכים לטפס ולבסוף מגיעים לפסגה האחרונה של הרי אילת, מצטלמים לתמונה אחרונה כשמפרץ אילת נפרס מאחורינו ומתחילים את הירידה האחרונה אל תוך העיר אילת.
זאת ירידה מדהימה ותלולה של 18 ק"מ שמסתיימת בעיר עצמה.
מסיימים את היום השלישי והאחרון בנסיעה בתוך העיר אל מועדון צלילה שהסכים לארח אותנו למקלחות ושירותים.
הסתיים היום השלישי והאחרון, רכבנו בו כ- 168 ק"מ ב- 6 שע' בערך.
סה"כ רכבנו כ- 512 ק"מ.
מעמיסים את האופניים, שותים בירה זריזה במועדון הצלילה ונוסעים לפיצה מטר באילת לארוחת סיום.
בדרך חזרה צפונה ברכב ליוותה את כולנו ההרגשה שחבל שזה נגמר כ"כ מהר.
תודה ענקית לעוזי אלון, על הליווי, העזרה, האנרגיות והצחוקים.
וכרגיל לגבי היעדים הבאים... הם צצים כל הזמן, דיווחים בהמשך...

באהבה, צפריר גולן.

תמונות מהיום השלישי והאחרון
ליווה וצילם: עוזי אלון
חסר רכיב