בית 94 חג הקבוץ 2015 | תערוכה

06/02/2015

ברכת המזכירה בפתיחת תערוכת חג הקבוץ בגלריה 30.1.2015

פתיחת התערוכה הזו, היא הצעד הראשון לחג הקבוץ השנה.

אני רוצה לברך את כל העושים במלאכה, הן בתערוכה והן בחג עצמו.

אני שמחה מאוד לראות מסביבי יצירה קיבוצית שלנו – האמנות והיוצרים בעיני הם לשד הקיום שלנו כחברה משותפת. ואני מקווה לראות רבים שמצטרפים למעגל היצירה שהיא מקרינה על החברה כולה.

חג הקבוץ מרגש אותי כל שנה, הוא סימן דרך להיותנו חברה שיש לה היסטוריה רבת הישגים, הווה שמושך אליו רבים הרוצים להצטרף, ועתיד שעינכם הרואות, מלאה חצרנו במשפחות צעירות וילדים, אלו שבחרו לחיות בבית הזה, רואים שלמרות קשיי היומיום, הבית הזה יש בו יתרונות רבים ומקום שכיף לחיות בו.

חג שמח לכולם

עמירה רוטמן

בית. בית שלי. הרבה שאלות עולות סביב המושג האוניברסלי הזה.
בית, אי- של - בטחון בתוך החלל. עם קירות וגג מגוננים בפני החוץ.
מה יוצר את היחד בתוך הבית? האם יש לי הרגשת בית?
והקיבוץ, האם הוא בית? "ביתנו הקיבוצי" - המון בתים של משפחות שיוצרות ביחד משהו גדול יותר, משותף, חיים של יחד. בית הגדול על סכום חלקיו.
אחרי 94 שנים, בדק בית לא יזיק. עת לתחזוקה ושיפוץ.
בתערוכה משתתפים 32 יוצרים, חברי קיבוץ גן שמואל החוגג השנה 94 שנים. חלק גדול מהמציגים הם צלמים. נוף אנושי, הרבה נוף מקומי, פינות בראשית, עצים מספרים. הרבה ירוק ועצמה משתקפים מהעצים הענקיים האלה שצומחים בגננו, ליד הבית.
והדשא הגדול, עליו מתחתנים, חוגגים, רוקדים. קהילה גדולה מתאספת עליו. בלב הקיבוץ. האם זה משקף את הרגשת הבית? כל אחד מנקודת מבטו האישית, מסביבתו, מתחומי העניין שלו. ויש גם נגיעות ביופי הזה דרך תיאור פני המקום.
הבית הקיבוצי מול הבית האישי. האם הוא משתקף בתערוכה? מה קורה בין נבכי הקירות, בבית שלי עם המשפחה שלי? בין השכנים, בשכונות, בשיפוצים, על הדשא והמדרכה, בחצר?
האם אנחנו מאפשרים לעצמנו להיחשף ביחד הזה בבית הקיבוצי, או מטפחים את הקן הפרטי שלנו. אולי גם באין הזה בתערוכה יש אמירה.