ג ל ר י י ת   ק י ב ו ץ   ג ן   ש מ ו א ל

דב עשת

"רסיסי חיים" – Fragments of life ""

אוצרת: דורית טלמון

6.12.14  –   19.11.15

פתיחה חגיגית ביום ה' 20.11.14 בשעה 19:00

בשנים של  התמדה, מגיל צעיר ועד לאחרית ימיו,  נטל דב עשת לעצמו חופש ביטוי ויצר מאות ציורים המשקפים את יכולתו הוירטואוזית, את קשריו לסביבה בה חי, לנושאים השונים בהם טיפל  ובהם ביטוי רב עצמה לחיי היום יום סביבו.

דב עשת היה אינטלקטואל, יליד וינה (1925) גדל והתחנך בבית חילוני תרבותי עם זיקה למסורת היהודית. שמו במקור היה קורט וייסמן, אך עם עלייתו ארצה שינה את שמו וקבל שם עברי.              

הוא היה מחובר לנופי הארץ ולאנשיה ותאר בכשרון רב את פעימות החיים במדינה. במשך ימי מלחמת העולם השניה ועד לעליתו ארצה (1941) לא נתאפשר לו לעבוד בציור. אירועי החיים והזמן הגבילו את דרכו האמנותית והצרו את צעדיו.

"רסיסי חיים" הוא שם כולל לשפע הנושאים בהם התעניין ובהם טיפל. עלה ארצה במסגרת עלית הנוער עם קבוצת נערי השומר הצעיר מוינה בפרשה הנקראת פרשת קלאדובו – שאבאץ.

עם עלייתו ארצה התגורר בקיבוץ גן שמואל. חדרו בקיבוץ היה עמוס בספרים, בדים, צבעים ומסגרות. בתקופה זו  בקיבוץ, עבד ופעל הצייר יוחנן סימון, והוא אשר לקח את דב עשת תחת חסותו, עודד אותו והדריך אותו להמשיך ולצייר.

שנים אלה הניבו פירות-בכורה של כמה עשרות תמונות שמן בנושא "רשמים ישראליים". ציורים אלה משקפים את קשריו של האמן לנופי הארץ ולאנשיה, את פעימת החיים במדינת ישראל. הוא גם העלה במכחולו את נוף הנגב המדברי על רבדי חולותיו.

בספרה של רות עשת רעייתו, יש תיאור פיוטי יפה לדרך בה עמד הוא מול כן הציור והתמודד עם היצירה אותה צייר:
"כנסוך חלום מביט הוא לעמקי הבד שלפניו. נלחם, נאבק, עומד במרץ ובודקו מכל צדדיו, ובקווי רישום ראשוניים ויקרי ערך כאוצרות, מרשת הוא את המשטח המלא מהמורות. בתנועות מכחול דרמטיות הוא מתאר את המעודן והיפה, לעומת המעוות והמכוער הלועגים לעברו בכל פה. פותר בעיות אור, מלטף גיבוריו בנצנוצי צבע, המזהירים בשוליהם, על כל הר וגבע והצבעים קולחים, מבעיתים ומעומעמים, ירוק זהוב ואדום זה בזה משתרבבים, ולפתע הוא נעצר ומכווץ עפעפיו, כי בד זה אתגר, ונחוץ להיאבק עליו, וכדי לא להינתק ממעוף הדמיון, הוא מודד, מחשב והכל בהגיון, מחדיר מבט לתוך המסגרת הססגונית, שעומקה כים הוא, ועדיין אלמונית. זולף ומתיז ב"טוטי", "סטאקטו", משרבט ומשרבט במעוגל "לגאטו", כמבקש פורקן לרוחו הנאבקת. כל תמונה היא חבלי לידה, פרי אהבה מרתקת. שיכור מהריחות, מהצבעים, ומהצלילים, הממלאים את החדר, ומרחפים ושטים, כמפלי אשדות גועשים השואפים למרחביה. זו גדולתו של האמן שידו עוד נטויה."

מתוך "פטל הבר" ספרה של רות עשת ."

מסגנון נאיבי עבר לצייר בסגנון אימפרסיוניסטי ועבודותיו כללו סיפורי חיים כמו: בתי קפה, ליצנים, רקדנים, הפרלמנט השכונתי, רחובות הומי אדם, מסיבות רקודים, ספורטאים, גן החיות, תצוגת אופנה, נושאים פוליטיים וחברתיים, אנשי העיירה, עולם המדע והפילוסופיה וספרות. כאדם בעל ידע  רב והשכלה רחבה התבונן על מורכבות החיים וטיפל בזה בהרבה הומור ואהבת אדם,  אך לא חסך בבקורת ולגלוג על מעשי האדם מתוך אהבה וסלחנות.

לדף של דב עשת בפייסבוק

שבת שלום מיכל,
 
רוצה להודות לך מאד על ההזמנה לפתיחת תערוכתו של דב עשת ז"ל
משרידי קלאדובו-שאבאץ, בגלריה בגן שמואל בייום חמישי 20.11.2014.
היה ערב מרגש ברמות ועוצמות אדירות.
הסיפור שמאחורי....  כפי שספרה לנו נורית פאר (ביתו של דב עשת) גילגולן של תמונות והסיפורים  מאחורי התמונות כפי שסיפר לנו עופר בעל הגלריה רנסאנס בפישפשים - כיצד הגיע אל התמונות כאשר חבר לנורית אחרי מסע חיפושים אחרי הצייר ששתיים מתמונותיו הצליח לרכוש... ורצה עוד....
 
עופר הצליח להעביר לי לפחות ברגש רב - כיצד חקר והגיע למקורות הצייר הבלתי מוכר כיצד עלה ערכן בשוק.... ומה שריגש אותי היה שהוא שאינו קשור לסיפור קלאדובו-שאבץ קלט הבין והתרגש מהסיפור והחליט יחד עם שותפו שהוא חייב להציג תערוכה.
מה  שהתבקש הוא...קיבוץ גן שמואל - אליו הגיע דב בראשית דרכו בארץ.
חשתי ממש ההתרגשות שהוא עופר עבר כשאת מיכל פנית אליו לגבי תערוכה אצלכם... והוא כבר ידע שדב היה בגן שמואל בראשית דרכו.
 
בשבילי היה זה ערב מרגש מאד מאד. אני מקוה שנצליח לפרסם דבר קיומה של התערוכה ברבים.
 
כל זאת מבלי שהתייחסתי  לציורים עצמם.
ההתרשמות שלי עוד לפני ששמעתי את דברי האוצרת והאחרים..... שמדובר באיש אוהב אנשים.
הדמויות שהוא מצייר. לעתים בציניות ובבקורת בדרכו המיוחדת הצבעונית והרגישה.
 
תודה תודה.
תבורכי על כל העשיה !!!
 
שלך, עירית נאור
ביתו של ד"ר בצלאל נאור -
מדריך בקבוצה שעלה ארצה עם הנוער במסגרת 200 הסרטיפיקטים
משרידי קלאדובו-שאבאץ
 

דברים לפתיחת תערוכת ציוריו של דב עשת ז"ל – 20.11.14
דברים שסיפר יוסף כהן – אבא שלי, חברו של דב עוד מקן השומר הצעיר בוינה

היכרתי את דב כאשר כבר הייתי כמה חודשים חבר תנועת השומר הצעיר.
הגעתי לבית הנהגת התנועה בוינה, ואז נעמד לפני בחור שמנמן, הוא נמתך בעמידת דום ואמר: " חזק חבר, אני קורט וייסמן !".
זאת הייתה ההיכרות בינינו בסוף שנת 38 כשהיינו, שניינו בני 13.
לאחר מכן אני יצאתי להכשרה לקראת העליה לארץ ודב נשאר בוינה.
נפגשנו שוב בנובמבר 39, כשאנחנו בני 14, באניה, ביציאה לשייט שהפך להיות פרשת "קלאדובו-שאבאץ", טרגדיה בה נרצחו באכזריות הורי, אחיו הבוגר של דב וכ-1000 יהודים נוספים.
כשהיינו ביגוסלביה לאבא שלי היה יום הולדת ורציתי לעשות לו מתנה ואז דב הציע רעיון. לקחנו קופסת עץ והוא צייר על המכסה של הקופסה אניה, ולאחר מכן בעזרת חוט ברזל לוהט הוא קישט את האניה – זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את כשרון הציור שלו.
 בתור נער דב היה מאוד פורמליסט, ואפילו קצת סנוב, לא ידעתי שום דבר על המשפחה שלו אבל הוא השאיר לנו תמיד רושם שבא ממשפחת אצולה.. למרות זאת הוא היה בחור טוב והיינו חברים לאורך עשרות שנים –  מחברת הנוער של הוינאים, כחברים בקיבוץ וגם לאחר שעזב את הקיבוץ.
היכרתי רק את אח של דב שהיה איתנו באניה ומכיוון שהיה בוגר מאתנו נשאר ביגוסלביה ונרצח עם כל המבוגרים והילדים.
לאחר העליה, כשהיינו בחברת הנוער בקיבוץ, דב מאוד רצה לעבוד ברפת, אבל זה לא התאפשר לו מכיוון שאני כבר עבדתי ברפת. לכן דב עבד עם פייגה אילנית בגינות הנוי של הקיבוץ.
אני זוכר שהוא סיפר לי שהם תכננו לעשות נחל בקיבוץ בו יזרמו מים מחדר האוכל לכיוון מה שהיה אז חדר הקירור הישן, שעלה בסוף באש –  באזור שבין "בית אורי" ל"גן אפרים".
דב שרת בצבא הבריטי, יחד עם אבי מרינברג, כחלק מהמכסה שהקיבוץ נדרש לתרום למאמץ המלחמתי. ברכה ואני היינו המקשרים שלו עם הקיבוץ וברכה גיהצה לו את המדים על פי הדרישות הקפדניות של האנגלים כך שכל הקווים יהיו בולטים וישרים.
הוא היה פעיל פוליטי ויצא לשליחות בסניף מפ"ם בנתניה.
אני לא זוכר למה עזב את הקיבוץ, אולי בגלל שהכיר את רות שהיתה כבר מורה בבאר-שבע. דב עבד כמנהל עבודה במפעלי ים-המלח, ולאחר מכן נסע לעבוד כמנהל עבודה בדרום-אמריקה שם הם בנו כבישים, הוא עשה כנראה די הרבה כסף, נדמה לי ששם גם החל לעסוק יותר בציור.
המשפחות שלנו נשארו בידידות לאורך שנים ארוכות. הוא היה מגיע יחד עם רות והילדים לבקר אותנו בקיבוץ. לאחר שנים שגרו בבאר-שבע הם עברו לבת-גלים בחיפה.
בשם קיבוץ גן-שמואל ברצוני להודות לכל מי שתרם לאירוע מיוחד זה, בו מתאפשר לנו להיזכר בחברנו דב עשת ולתת במה ליצירותיו בביתו הראשון במדינת ישראל, בקיבוץ גן-שמואל, הבית שכל כך אהב.