חסר רכיב

זכיתי להיות שותף למשהו חשוב ומאוד מתגמל | בדרך להחלה

25/12/2018

זכיתי להיות שותף למשהו חשוב ומאוד מתגמל
דני נהב (הזורע) 24.8.2018

אתמול, יום שישי ה-24.8, חיכיתי מול המיון של רמב"ם לשני "ילדי הדיאליזה" – ימאן יחיא ומחמוד אבו-מויס. יצאתי מהרכב כדי לראות אם הם באים. אני פוסע ליד תחנת האוטובוס ופתאום שומע קול שקט אומר "דני". זה היה מחמוד הקטן שחיכה לי יחד עם אבא שלו שאגיע. לידם ישבו גם ימאן ואביו.
מזה זמן שאני מתכנן לבקש מהאבות לצלם אותי עם שני הילדים, כדי שאוכל לשתף את אישתי בחוויה של המפגש השבועי שלי איתם. אתמול מימשתי את התכנית.

התמונה מבטאת אולי טוב ממילים את התחושות שלי ביחס לאותם שני ילדים, שנוסעים כמעט כל יום ממחסום ג'למה לרמב"ם לטיפול. זכיתי בשנה האחרונה להסיע אותם כמעט כל יום שישי ונוצר קשר  מאוד חזק. כאשר נפגשים אני כמובן מרים את ימאן על הידיים (כמו שניתן לראות בתמונה) וזוכה ממנו ל"בוסה" (נשיקה). באחת ההסעות האחרונות, לאחר שימאן ואימא שלו כבר התיישבו ברכב שלי, נאלצתי לצערי לבקש מהם לעבור לרכב אחר כדי שאוכל לחכות למישהו שאחר להגיע. ימאן בכה ולא יצא מהרכב לפני שביקש לקבל מסטיק מהמקום הקבוע ברכב. נתתי לו אחד אבל הוא בתנועות ידיים הסביר לי שהוא רוצה גם בשביל אימא.

עיקר הקשר שלי עם שני הילדים שכמוזכר למעלה כבר קוראים לי בשמי ומתחבקים ומתנשקים איתי כשנפגשים, הוא במבטים ובליטופים. לצערי אין לי יכולת, פרט למילים בודדות, לתקשר איתם בשפתם, (אני מקווה שנושא זה ישתפר כאשר אתחיל ללמוד אצל איל אופק ערבית), אבל המבט בעיניים והחיוך המקסים שלהם מבטא יותר מכל את הקשר שיש לי איתם. לא פלא אם כן שבתום כל הסעה שכזו אני מרגיש שזכיתי להיות שותף למשהו חשוב ומאוד מתגמל.


* * *

ראיון עם סבא - שהתפרסם בעיתון קיר של בית הספר בחדרה

גאיה מצפון היא נכדתו בת ה-11 של המתנדב דני מצפון. היא לומדת ב"בית העגול" בחדרה.  קראו את כתבתה על דני ועל "בדרך להחלמה"  לעיתון הקיר של ביה"ס, בו היא מראיינת את סבה. הכתבה לא עברה כל שינוי של תוכן או של הגהה לשונית

עיתון קיר - גאיה מצפון 2018

 

למה בחרתי לעשות את הכתבה שלי על זה?

זה התחיל בערב אחד שראיתי כתבה בחדשות על המצב הקשה בעזה ובשטחים, אחר כך הלכנו לאכול ארוחת ערב והסתכלתי על השולחן שלנו שולחן עשיר בטעמים ואז נהייתה לי צביטה קטנה בלב של, למה לנו מגיעה את זה ולפלסטינים לא? למה הארוחות שלהם זה בערך רק חצי משלנו? למה החשמל שלנו הוא כמעט בלי הגבלה ושלהם הוא בערך ארבע שעות ביום? חשמל שעל זה "מבוססים" חיים של בן אדם (טוסטר, אור, מקרר, טלפון וכולה וכולה...). אז רציתי להזכיר לכם כמה המצב שלהם קשה וכמה אנחנו בתור מדינה יכולים לעזור אבל לא, אנחנו לא עושים את זה המדניות של ישראל רק מקשה עליהם, נכון שיש את הטרור "שהם אחראים" אליו אבל זה לא באמת נכון כי זה לא הילד ההוא שיושב ברחוב ולא הולך לבית ספר בגלל שלהורים שלו אין מספיק כסף, כסף לארוחה נורמלית אין להם או כסף לבית סטנדרתי, גם את זה אין להם, אז דיי! אני פה בשביל להזכיר לכם שזה לא הם ושבתחלס זה החמ"ס הוא אחראי לטרור ושבסך הם בני אדם כמו כולנו. רק שהם אזרחים למדינה הלא נכונה.

 

הלכתי לראין את סבא שלי שהוא מתנדב בהסעת חולים מהשטחים לישראל. זה מה שהוא מספר:

מה בכלל כל הסיפור הזה?

" שרותי הרפוא בשטחים הם מן הסתם ברמה יותר נמוכה ממה שמציאים שרותי הרפוא בישראל, אז אנשים  שסובלים מכל מיני מחלות (בעיקר מסרטן) ובתי החולים בשטחים לא יכולים לתת להם טיפול הולם אז שולחים אותם לבית חולים בישראל ובתי החולים בישראל מוכנים לקבל את הפלסטינים מיכוון שגובם מהם הרבה מאוד כסף (סכומים של אלפי שקלים כל יום של אישפוז). אז יש קשר בין הבתי חולים של הרשות הפלסטינית לבתי החולים שלנו בישראל ואז עם יש מישהוא שצריך לעבור ניתוח כלשהוא קובעים באיזה בית חולים הוא יעשה את הניתוח הוא מיועד להישלח לישראל ואז המרכז בישראל מדווח למישהיא שהיא אחראית על העניין של ההסעים והיא מקבלת את כל הפרטים של אותו חולה ומאיזה מחסום הוא מיועד לצאת, ובאינטרנט יש טבלת הסעות לכל מעבר ואם אני רוצה לבצע הסעה ממעבר מסוים לבית חולים מסוים  אני רושם את הפרטים שלי וכמה מקומות יש לי (בדרך כלל זה ארבע) ואני יוצא ביום שסימנתי לי, ערב לפני שאני יוצא אני מקבל את הפרטים של החולים שאותם אני מסיע ואז בבוקר אני מגיע למחסום פוגש אותם ואנחנו נוסעים. (זה החלק התכני)."

 

 

מה הניע אותך להתחיל את ההתנדבות הזו?

"אני כבר מזמן רציתי להתחיל לעשות פעילויות למען הפלסטינים בשטחים. וגם פניתי למישהוא שעוסק בעבודה פילנטרופית למען הפלסטינים ואז נסעתי להיות שותף בהקמת מגרש כדורגל לילדים בשבת בדואי שנמצא בדרום הר חברון ליד התנחלות כרמל יש שם מין שמתחם ושם השבט הוא ערבאלחירזה היה מאוד אבל זה היה חד פעמי. אז אחר כך שנודע לי על הקבוצה הזו של ההסעות לחולים פלסטינים אני בהתלהבות רבה יצרתי איתם קשר והתחלתי לבצע נסיעות"

 

האם יש לך סיפור שחקוק בזכרונך?

"באחת הנסיעות שאלתי את זה שישב לידי מאיפו הוא וכמובן שהוא לא תיאר לעצמו שאני את כל השמות של כל הכפרים שהיו אז, אז הוא אמר לי "אני מבאר טוביה" היסתכלתי אליו וידעתי שהוא לא באמת מבאר טוביה אז אמרתי לו לא את לא מבאר אתה מבית דארס, אז הוא פתח את העניים ושאל אותי "מאיפו אתה יודע?" אז אמרתי לו כי אני מבאר טוביה. העניין הוא ש... שלמשל הרופא שטיפל בי כשהייתי ילד הוא גם הרופא שטיפל. בוא זה היה מאוד מרגש לפגוש אותו שבסך הכל הוא בן אדם, רק שבגלל המוצא שלו הוא גורש וקיבל תנאים מאוד גרועים לחיות בהם ואני שבדיוק כמוהוא בן אדם קיבלתי את כל הזכויות לחוית להיות אזרח ולהקים משפחה, בלי להתאבק על המקום שלי. לא אופייר.

 

"עכשיו אתם בטח שואלים למה בחרתי לעזור דווקא לפלסטינים הם הרי נחשבים אויבים שלנו מה פתאום ללכת לעשות להם טובות?? אבל כל גדולי הרוח שכמו לאנושות הבנו שכל אושרו של האדם מגיע מנתינה אחד הדברים הוא האושר האישי שיש לאנשים שעושים מעשים טובים, אז עכשיו למה הפלסטינים? קודם כל זה לא משנה עם אתה עושה מעשה טוב לאנשים הקרובים אליך או הרחוקים ממך מעשה טוב הוא מעשה טוב והוא ימשיך להדהד כמעשה טוב עד אין סוף. רוב האנשים רואים את הפלסטינים בחדשות ולא במציאות וכשה פוגשים אותם במציאות רואים שהם בני אדם בדיוק כמוני וכמוך. אבל בניגוד אלינו  המדיניות של ישראל מקשה על החיים שלהם מאוד, חיי היום. אז עם מצד אחד אנחנו מקשים עליהם ראוי שמצד שני נקל עליהם. אז עם אני יכול לתרום את חלקי בעשיית הטוב הזו אני מאוד שמח."

* * *


הנהג עם המכנסיים הקצרים, רן ורד - 25.9.18 

"אבא תראה! הנה. הנהג עם המכנסיים הקצרים" צועק בשמחה מוחמד הילד, לאבא בילאל.
כנראה שקשה לו לראות "חמורים זקנים במכנסיים קצרים"...  ככה זה כל פעם.
אחר כך חיבוק, ונוסעים ל"שיבא" להתמודד עם המחלה.
בדרך בילאל ואני מקשקשים באנגלית ועושים שלום עולמי.
היום קיבלתי מתנה נהדרת!  "אסין", האחות של מוחמד, ציירה לי ציור (זה שבתמונה) ועשתה אותי מאושר. לא יכולתי להתאפק והזמנתי תמונה, שכולם ידעו כמה אהבה יש בעמותה שלנו.   




* * *


בדרך להחלמה - עדה גנזך מספרת על אחמד בטראן

עדה גנזך מתנדבת בעמותה "בדרך להחלמה", המסיעה חולים פלסטינים ממעברי הגבול לבתי חולים בישראל. בסרט היא מתארת מפגש עם ילד אחד שנפטר ממחלת הסרטן וביקור ניחומים בבית הוריו.


למעוניינים להתנדב להסעות נא ליצור קשר עם
יוני אשר 050-2431144


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב