.jpg)
.jpg)
שאול קנז: הקיר הזה הוא בשבילי...
17/02/2022
צילם ישראל אדר
הקיר הזה בשבילי זהו חלום שאני מגלגל כבר כמעט חמש שנים.
זה גם אתגר אמנותי עיצובי, וגם פיתוח טכניקה ייחודית בחומרים חדשים, טכניקה שאני מפתח כבר זמן רב.
מספר שנים לאחור אני משרטט סקיצות לקיר הזה ובסתר לבי אומר לעצמי שאולי יבוא יום ותהיה לי אפשרות להגשים את זה. זה מין אתגר כזה של אמירה בגדול על קשר של אדם, אנשים, למקום. להגיד את זה בחומרי בניה, כי בבטון זה אמירה מוחלטת. 180 מטר של עיצוב בטיח צבעוני מחולק ל 27 קטעים כשלכל קטע נושא משלו ולכל קטע קשר עם הקטעים שלידו.
החלק הראשון מוקדש לבית החרושת שהוא יצירה כלכלית חברתית מפוארת. אחריו כניסה לג"ש הקיבוץ. עם מחווה למייסדים וג"ש הקטנה. קטע אידיאולוגי, הדגל האדום מול הכחול לבן על רקע אגרופים קמוצים הלקוחים מהתמונה המפורסמת של חברי הקיבוץ יוצאים להפגנת ראשון במאי. האגרופים של ההפגנה הופכים לאגרופים של עבודה בקטע המרכזי - פרדסנות, שדה, מדגה ובעלי חיים. קטע העבודה מסתיים ביצירה הגן שמואלית חג הביכורים. הקטעים הבאים נוגעים בתרבות, ספורט, חברה, חינוך, חברים, שלום ותקוות לעתיד.
מבחינה טכנית זו הייתה עבודה מסובכת מאד. אם הייתי יודע כשהתחלתי, במה זה כרוך, אולי לא הייתי מוצא את האומץ קשה והאמונה להתחיל את ההרפתקה הזו. זו עבודה על אם הדרך. החברים וודאי עקבו אחרי תהליך היצירה מהדבקת השבלונות לקיר דרך מילוי בטיח הצבעוני ועד ריסוס הטיח הלבן, הסרת הכיסוי וחשיפת התוצאה.
החלום הזה, לעשות את הקיר, הייתה עבודה קשה ומפרכת של חודשים. עבודה בשמש, עבודה קשה ושפע בעיות טכניות של בטון וחומרים שלמדתי לחיות אתם וליצור בהם.
שואלים אותי אם אני מרוצה מהתוצאה. אני אף פעם לא מרוצה עד הסוף. קטעים אחדים הייתי היום מעצב אחרת, אבל אם בכל זאת... אז אני שלם עם האמירה שהקיר הזה משדר, שלם עם ההתמודדות בין המחויבות לערכים עיצובים אומנותיים לבין המסר שהיצירה הזאת מתיימרת להעביר, שלם עם האיזונים של בין ה"מה" וה"איך" והפשרות שכפיתי על עצמי.
כל הקיר הזה לא היה יכול להתבצע פה ללא עזרה ותמיכה של אנשים שהאמינו שיש פה צ'אנס לעיצוב כניסה ראויה לג"ש. אנשים שלקחו סיכון מבחינתם ותמכו לאורך כל הדרך והאמינו: מיכה הרפז, ראש ועדת תכנון ואיש הצוות הטכני של ביהח"ר שעזר ככל יכולתו והאמין יחד איתי שיהיה בסדר. דדה עמיר שנטוע פה בקיבוץ הזה והוא חלק מהנוף הזה והעניק לי תמיכה ודחיפה והגנה ואמונה שאני לא לבד.
יחד איתי לאורך כל הדרך עבד קבלן הטיח וואסם דרובי מבאקה-אל-גרבייה וככל שהתקדמנו משפחת דרובי הייתה חלק מהיצירה.
גם עבורם זה היה משהו חדש. ביחד עם משפחת דרובי, בנינו את הקיר. את הויכוחים שהיו
לנו בדרך, כבר שכחנו אבל את היחסים שיצרנו במהלך העבודה ואת התוצאה המשותפת זוכרים . היא על הקיר.
תודה מיוחדת למשפחה שלי, לגיס שלי דוד גרף שהוא איש בניה שעשה מעל ומעבר בכדי להעניק לי גיבוי מקצועי וביחד עם בניו מצאנו פתרונות כשהיו בעיות. כל בעית בניה שנוצרה הפכתי לבעיה שלו.
תודה לבומק שליווה את הבניה הזאת בכל השלבים וידע לעודד ולייעץ גם בשלבים שנתקלנו בבעיות קשות של טיח ובטון.
תודה לחנה שהייתה אשת סודי לאורך כל העבודה וכשהסתבכתי הייתי מזעיק אותה בכדי להתייעץ לעזור לי להאמין שאני בדרך הנכונה. וגם על היכולת לסבול אותי בכל החודשים הארוכים האלה. תודה נוספת לחנה שקיצרה את הנאום הזה בחצי.
תודה מיוחדת ליניב גורן שהצטרף אלי במהלך העבודה ותרם הרבה בביצוע ופתרון בעיות טכניות.
ותודה רבה במיוחד לסמדר אשד שגם דחפה לביצוע הקיר וגם ובעיקר תרמה הרבה עבודה בעשייה הקרמית שהוסיפה ממד נוסף וחשוב לקיר הזה.
ואסור לי לשכוח את החברות הטובות שהיו עוברות בוקר בוקר בדרך לעבודה בדוכן והיו אומרות מילה טובה ונותנות כוח להמשך היום- לורדה ונורית וחנל"ה וגם לשלומית שעצרה כל בקר.
ובכלל תודה לועדת תכנון ולאנשי הנוי שהשלימו את המלאכה הזאת , לאנשי ביהח"ר , מנהלים ועובדים שתרמו גם כספית וגם בכל עזרה בציוד שבלעדם זה היה מבצע כמעט בלתי אפשרי.
ותודה להרבה הרבה חברים שעזרו ואמרו מילה טובה. וגם סליחה מאלה שלא אוהבים את זה.
אז...תודה לכולכם שכיבדתם אותי בנוכחותכם וסליחה עם מי ששכחתי להודות אישית.
זה גם אתגר אמנותי עיצובי, וגם פיתוח טכניקה ייחודית בחומרים חדשים, טכניקה שאני מפתח כבר זמן רב.
מספר שנים לאחור אני משרטט סקיצות לקיר הזה ובסתר לבי אומר לעצמי שאולי יבוא יום ותהיה לי אפשרות להגשים את זה. זה מין אתגר כזה של אמירה בגדול על קשר של אדם, אנשים, למקום. להגיד את זה בחומרי בניה, כי בבטון זה אמירה מוחלטת. 180 מטר של עיצוב בטיח צבעוני מחולק ל 27 קטעים כשלכל קטע נושא משלו ולכל קטע קשר עם הקטעים שלידו.
החלק הראשון מוקדש לבית החרושת שהוא יצירה כלכלית חברתית מפוארת. אחריו כניסה לג"ש הקיבוץ. עם מחווה למייסדים וג"ש הקטנה. קטע אידיאולוגי, הדגל האדום מול הכחול לבן על רקע אגרופים קמוצים הלקוחים מהתמונה המפורסמת של חברי הקיבוץ יוצאים להפגנת ראשון במאי. האגרופים של ההפגנה הופכים לאגרופים של עבודה בקטע המרכזי - פרדסנות, שדה, מדגה ובעלי חיים. קטע העבודה מסתיים ביצירה הגן שמואלית חג הביכורים. הקטעים הבאים נוגעים בתרבות, ספורט, חברה, חינוך, חברים, שלום ותקוות לעתיד.
מבחינה טכנית זו הייתה עבודה מסובכת מאד. אם הייתי יודע כשהתחלתי, במה זה כרוך, אולי לא הייתי מוצא את האומץ קשה והאמונה להתחיל את ההרפתקה הזו. זו עבודה על אם הדרך. החברים וודאי עקבו אחרי תהליך היצירה מהדבקת השבלונות לקיר דרך מילוי בטיח הצבעוני ועד ריסוס הטיח הלבן, הסרת הכיסוי וחשיפת התוצאה.
צילם יואל שוסדק
שואלים אותי אם אני מרוצה מהתוצאה. אני אף פעם לא מרוצה עד הסוף. קטעים אחדים הייתי היום מעצב אחרת, אבל אם בכל זאת... אז אני שלם עם האמירה שהקיר הזה משדר, שלם עם ההתמודדות בין המחויבות לערכים עיצובים אומנותיים לבין המסר שהיצירה הזאת מתיימרת להעביר, שלם עם האיזונים של בין ה"מה" וה"איך" והפשרות שכפיתי על עצמי.
כל הקיר הזה לא היה יכול להתבצע פה ללא עזרה ותמיכה של אנשים שהאמינו שיש פה צ'אנס לעיצוב כניסה ראויה לג"ש. אנשים שלקחו סיכון מבחינתם ותמכו לאורך כל הדרך והאמינו: מיכה הרפז, ראש ועדת תכנון ואיש הצוות הטכני של ביהח"ר שעזר ככל יכולתו והאמין יחד איתי שיהיה בסדר. דדה עמיר שנטוע פה בקיבוץ הזה והוא חלק מהנוף הזה והעניק לי תמיכה ודחיפה והגנה ואמונה שאני לא לבד.
יחד איתי לאורך כל הדרך עבד קבלן הטיח וואסם דרובי מבאקה-אל-גרבייה וככל שהתקדמנו משפחת דרובי הייתה חלק מהיצירה.
גם עבורם זה היה משהו חדש. ביחד עם משפחת דרובי, בנינו את הקיר. את הויכוחים שהיו
צילם יואל שוסדק
תודה מיוחדת למשפחה שלי, לגיס שלי דוד גרף שהוא איש בניה שעשה מעל ומעבר בכדי להעניק לי גיבוי מקצועי וביחד עם בניו מצאנו פתרונות כשהיו בעיות. כל בעית בניה שנוצרה הפכתי לבעיה שלו.
תודה לבומק שליווה את הבניה הזאת בכל השלבים וידע לעודד ולייעץ גם בשלבים שנתקלנו בבעיות קשות של טיח ובטון.
תודה לחנה שהייתה אשת סודי לאורך כל העבודה וכשהסתבכתי הייתי מזעיק אותה בכדי להתייעץ לעזור לי להאמין שאני בדרך הנכונה. וגם על היכולת לסבול אותי בכל החודשים הארוכים האלה. תודה נוספת לחנה שקיצרה את הנאום הזה בחצי.
צילם ישראל אדר
ותודה רבה במיוחד לסמדר אשד שגם דחפה לביצוע הקיר וגם ובעיקר תרמה הרבה עבודה בעשייה הקרמית שהוסיפה ממד נוסף וחשוב לקיר הזה.
ואסור לי לשכוח את החברות הטובות שהיו עוברות בוקר בוקר בדרך לעבודה בדוכן והיו אומרות מילה טובה ונותנות כוח להמשך היום- לורדה ונורית וחנל"ה וגם לשלומית שעצרה כל בקר.
ובכלל תודה לועדת תכנון ולאנשי הנוי שהשלימו את המלאכה הזאת , לאנשי ביהח"ר , מנהלים ועובדים שתרמו גם כספית וגם בכל עזרה בציוד שבלעדם זה היה מבצע כמעט בלתי אפשרי.
ותודה להרבה הרבה חברים שעזרו ואמרו מילה טובה. וגם סליחה מאלה שלא אוהבים את זה.
אז...תודה לכולכם שכיבדתם אותי בנוכחותכם וסליחה עם מי ששכחתי להודות אישית.
צילם יואל שוסדק
ולעצמי אני מאחל שעם הרבה אמונה בעתיד ומזל, הטיח יחזיק מעמד והטיח הצבעוני לא ייכנע לשמש ולמזג האוויר.
שאול קנז, 12.4.2004
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!