1. אחרי 67 שלטה התפיסה של שטחים תמורת שלום. בהמשך הפכה תפיסה זו לתזה של שתי מדינות לשני עמים. על סמך תזה זו עוצב תהליך אוסלו שהיה אמור להוביל להסכם שלום והקמת מדינה פלסטינית ביהודה שומרון ועזה. הניסיון הכושל האחרון לממש גישה זו היה בעידן אולמרט.

    2. האנטי-תזה היא סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל והחלת החוק הישראלי שם. בעזה בוצעה התנתקות, הוקמה חומה ועתידה לוט בערפל.

    3. מוסכם ששתי אפשרויות אלה אינן בנות מימוש בעתיד הקרוב, אם בכלל, ולכן המשך המצב הקיים הוא האפשרות הריאלית היחידה כרגע ולא נראה שזה הולך להשתנות בקרוב.

    4. במציאות זו כאשר פתרון קבע לסוגיה הפלסטינית אינו ריאלי בזמן הנראה לעין, אפשר לא לעשות כלום ולתת לסטיכיה לעשות את שלה או לפעול בדרכים שונות לצמצום הסכסוך. זו הסינתזה.

    5. צמצום הסכסוך משמעותו שיפור רמת החיים של האוכלוסייה הפלסטינית, הקטנת המגע עם הממשל הצבאי ויצירת מציאות נוחה יותר לשיפור האמון והקבלה של כל צד את האחר תוך המשך שיתוף הפעולה הביטחוני.

    6. זה המקום לציין שהיוזמה לצמצום הסכסוך היא שאפשרה למעשה את הקמת ממשלת בנט-לפיד כיוון שכל מפלגות הקואליציה מימין ומשמאל יכלו לתמוך ביוזמה זו בלי לותר על עקרונותיהם באשר להסדר הקבע.

7. כך נוצר למעשה מיינסטרים חדש ורחב בחברה ובפוליטיקה הישראלית, מה שמבטל את החלוקה המקובלת לימין ושמאל. מסתבר שכאשר מניחים זמנית בצד את הסדר הקבע העתידי בנושא הפלסטיני, רב המשותף על המפריד בין מפלגות הקואליציה וניתן לעבוד יחד ולקדם נושאים רבים למען העם כולו.

    8. גורם הזמן משמעותי כי בהדרגה נוצרת דינמיקה של שיתוף פעולה אפקטיבי ויחסים אישיים בין  אנשי מפלגות הקואליציה מה שמעניק יציבות שלטונית לאורך זמן מחד ורצון לשתף פעולה בעתיד מאידך.

    9. הקמת הממשלה היא לא פחות ממפץ פוליטי דרמטי המשנה לתמיד את המפה הפוליטית בישראל. החלוקה המקובלת של ימין ושמאל נעלמה מהמפה ובמקומה נוצר מיינסטרים המאחד את רובו של הציבור הישראלי. יתכן בהחלט שהליכוד בעידן פוסט-ביבי ישנה את פניו ויהפוך חלק מהמיינסטרים הזה.

    10. מחוץ למיינסטרים יישארו החרדים, ימין קיצוני והחלק הלאומני של ערביי ישראל.

    11. המיינסטרים הישראלי הוא למעשה התכנסות למרכז מה שמאפשר איחוי הקרעים בחברה הישראלית, יציבות שלטונית וקידום האינטרסים של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לטובת העם והמדינה.