אתר גן שמואל
חסר רכיב

רציתי שיאצו וקיבלתי הפגנה | עופר אילנו

01/09/2021

נשלח לפרסום ע"י אברמלה
6-8 minutes

בתחילת שנות ה–90 של המאה שעברה הופיעה במערב מגמה תרבותית חדשה, שזכתה לכינוי "ניו אייג'" (העידן החדש). היתה זו תופעה מתעתעת, שהסוציולוגים וחוקרי הדת התקשו בהתחלה לסמן את גבולותיה: תנועת התעוררות רוחנית ששיגשגה דווקא ביישובים חילוניים, ושטפה את שורות המעמד הבינוני. יתרה מכך: נדמה היה שתנועה זו לא התיימרה מעולם לשנות סדרי עולם. מדיטציה טרנסצנדנטלית או קבוצות של חסידי קרישנה כבר היו מוכרות בשנות ה–80 ועוד קודם, אך אנשי העידן החדש היו שונים. הם הרבו להציג עצמם כמי שדוגלים בדרך חיים "אלטרנטיבית", אבל רובם המוחלט לא עברו לחיות באשראם, אלא המשיכו באורח חייהם הבורגני, מתבלים אותו בפרקטיקות "רוחניות" משונות.


מתנגדי חיסונים מפגינים בכיכר הבימהצילום: הדס פרוש

מתנגדי חיסונים מפגינים בכיכר הבימה - צילום: הדס פרוש



אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי לשיח הניו־אייג', עוד בתור ילד. קרובה שלי, תושבת פרדס חנה, התחילה לדבר על "אנרגיות", ומדי פעם היתה מחזיקה את האצבעות בפוזיציה מוזרה שלדבריה נועדה לאפשר זרימה אנרגטית. היא מזגה לאורחים "מים מוּחיים" מקנקן מיוחד, וגם נשאה טבליות של תרופות הומיאופתיות עם שמות אקזוטיים כמו "אפיס" ו"ארניקה". התנהגויות אלה עוררו תמיהה מסוימת במשפחתי — בהתחשב בכך שקרובתי היתה יוצאת קיבוץ של השומר הצעיר, שהתחנכה על ברכי המטריאליזם והסוציאליזם המדעי. אבל ההסתגלות לשינוי לא היתה מאתגרת במיוחד, ובמהרה התברר שלא מדובר על תפנית קיצונית כמו הצטרפות לכת או חזרה בתשובה.

בינתיים התפשט הניו־אייג' והתרחב, עד שלא ניתן היה עוד להתעלם ממנו. לקראת מפנה האלף, הנושא העסיק מאוד את התקשורת, וכתבות על התופעה התפרסמו חדשות לבקרים. עיתונאים נשלחו לסקר את פסטיבל בומבמלה בחוף ניצנים ושנטיפי בחוף אכזיב, וחזרו עמוסי חוויות. הסוציולוג פיליפ וקסלר הגדיר את העידן החדש כתנועה הרוחנית החשובה ביותר מאז הרפורמציה של לותר. הסוציולוג הבריטי קולין קמפבל איבחן ב–1999 שינוי פרדיגמטי בתודעה המערבית: לטענתו, המערב "התמזרח" — כלומר, אימץ צורות חשיבה והשקפת עולם מזרחית, שכוללת, למשל, יחס מסויג למדע.

לקראת סוף העשור הראשון של האלף השלישי, הדיון על ניו אייג' נרגע במקצת. אבל זה לא נבע מכך שהתנועה נעלמה. להפך — היא התפשטה והתרחבה עד כדי כך, שהפכה לחלק מהמציאות היומיומית. צורות ביטוי ניו־אייג'יות השתרשו בדיבור היומיומי והשתלבו באסתטיקה, בתרבות הפופולרית ואפילו בשיטות הניהול וההוראה. גם אנשים שעיקמו את הפרצוף לנוכח מופעיו הראשונים של הניו־אייג' למדו להיעזר בפרקטיקות אלטרנטיביות כמו שיאצו, דיקור והומיאופתיה. המהלך הגיע לשיאו כאשר קופות החולים עצמן החלו להציע טיפולים אלטרנטיביים. כאשר אני נכנס עכשיו לאתר של קופת החולים שלי, מופיעות שם המלצות לטיפולי נטורופתיה, הומואופתיה ושונישין — דיקור לילדים.

חשוב להזכיר שרוב מוחלט של השיטות האלה מבוססות על מושגים מאגיים, שלא הוכחו מעולם בניסוי מדעי, וחלקם אף מנוגדים במובהק לתיאור המדעי של מבנה החומר ושל גוף האדם. אף על פי כן, גם מתנגדי הניו־אייג' התרגלו לנוכחותו בחיינו. רובם השתכנעו שהוא אולי לא מועיל, אבל גם לא ממש מזיק, ואולי יש לו אפקט פלצבו שמרגיע אנשים מסוימים. עד שהגיעה הקורונה. יחד עם התפרצות המגפה ונקיטת האמצעים נגדה, ביצבצו לפתע מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים. הם הגיעו לכאורה משום מקום — קשה היה לשים את האצבע ולהבין מה גורם לאדם מן היישוב להתגלות כמתנגד חיסונים. במשך הזמן התברר שחלק משמעותי מציבור הלא־מתחסנים באים מהחברה הערבית ומקרב יוצאי ברית המועצות — קבוצות המחזיקות בעמדה פוליטית חשדנית כלפי הממסד. אבל קבוצה משמעותית אחרת היא יהודים מהמעמד הבינוני, שמחשיבים את עצמם ל"רוחניים".

גם קרובתי הפרדס־חנאית סירבה להתחסן. כעת, לראשונה, היא נבלעה מעבר להרי החושך של המחנה "האחר". התברר שיש חפיפה בין עמדה חשדנית כלפי חיסונים ומסכות לבין מחויבות כלפי תפיסת עולם ניו־אייג'ית. זו בדיוק הסיבה שתופעת הכחשת הקורונה הפכה חמקמקה ומתעתעת — היא מושרשת במעמד הבינוני ובתרבות הצרכנית. קשה לדמיין מלחמת אזרחים נגד הרפלקסולוגים.

כבר לא רציונליים

יש מי שמתייצבים בעמודי הפובליציסטיקה וקוראים להעניש את סרבני החיסונים, להטיל עליהם בידוד או אפילו לכפות עליהם להתחסן. מתנגדי החיסונים מסומנים כאויב מסוג חדש — קבוצה מאיימת, אנוכית ומסוכנת, שמואשמת בכל הרעות והאסונות שהביאה מגפת הקורונה. יש המטיפים לגלות "אפס חמלה" כלפי מתנגדי החיסונים. ב' מיכאל קרא מעל דפי הארץ להנהיג "בידוד כפוי וקפדני" של "הסרבנים". אפשר כמעט לדמיין חזון אימים: מחנות מעצר המוניים של מורות ליוגה ומטפלי שיאצו, והגבלות תנועה למעריצי מתי כספי.

למרבה המזל, קשה לראות את זה קורה. עד כמה שיתאמצו לעשות להם דמוניזציה ולצייר אותם כהזויים וחסרי אחריות, חשדני החיסונים הם בשר מבשרנו. יש שיגידו שהם לא רציונליים — אבל התרבות העכשווית כבר ויתרה מזמן על הצבת הרציונליות בתור ערך עליון. ויש לה סיבות טובות לכך: הביקורת הפוסט־מודרנית על שלטון הרציונליות והקידמה המדעית צמחה מתוך התנסויות טראומטיות. זוהי תגובה על האסונות שהביאו תפיסות עולם מודרניות שאימצו את המדע כמקור הלגיטימציה שלהן.

מתנגדי החיסונים אינם עשבים שוטים. הם תוצר מתבקש של תפיסת העולם הדומיננטית בעידן הקפיטליזם המאוחר. זו תפיסה שמדגישה ערכים כמו "רוחניות" ו"חיבור" תוך העדפתם על פני חשיבה מדעית קרה, שמזוהה כראייה מערבית מתנשאת. הראייה הקונספירטיבית של מגפת הקורונה ניזונה גם מהחשדנות כלפי מבני הכוח וצורות הכפייה של המדינה המודרנית — חשדנות שנוסחה בחצי המאה האחרונה בחדרי הסמינרים של הפקולטות למדעי הרוח והחברה. לכן גם קשה למצוא כלים רטוריים אפקטיביים כדי לסתור את טיעוניהם. מעט אנשים מאמינים היום בקדמה המדעית כמפתח לכלל בעיות החברה. ייתכן שהחשדנות הניו־אייג'ית הזאת היא הרסנית. אבל היא הפכה כבר מזמן לחלק מעולמנו.

כי במידה רבה, מתנגדי החיסונים הם דווקא אנשים עקביים. הם נאמנים יותר מרובנו לאורח החיים "האלטרנטיבי", שכמעט כולנו נוטלים בו חלק. הם פשוט מסיקים את המסקנות המתבקשות מן החשדנות הרווחת כלפי המדע והרפואה הממוסדת. רציתם שיאצו? אל תתפלאו שיש מי שלוקחים את זה ברצינות. 


המאמר בהארץ

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב