אתר גן שמואל
חסר רכיב

דברי פרידה מיענקלה אדוט | מאיר בראון, יולי 2019

 

ליענקל'ה ידידי וחברי הטוב, הלך לעולמו טרם זמנו, איש יקר, יוצר ומאמין. הלך והשאיר משפחה אוהבת, את האשה שלומית, חמישה בנים וכלות והמון נכדים.

יענקל'ה הוא לא סתם חבר וידיד, הוא חבר אמיתי. אחד שאתה יכול להזעיק באמצע הלילה והוא יהיה שם בשבילך, וכמאמר הרפתנים: הוא- אחד שלא מפחד להכניס ידו לזבל- ולכן גם נועד למעשים גדולים...

יחד הלכנו דרך ארוכה, כשמדי פעם פעלנו בחפיפה גמורה וכשהייתי צריך את עזרתו, הוא תמיד היה שם.

ראשית היכרותנו דרך התנועה- הוא בקבוץ הראל ואני בש.ש.ש בנחשון. שנינו רעינו את הצאן - כל אחד בקיבוצו - ולא פעם נתקלנו בשטח, עד כדי מאבק על שטחי המרעה.

מאוחר יותר כשרכזתי את הרפת בגן שמואל פגשתי אותו מסתובב בין הסככות שלנו, לשאלתי על מעשיו כאן אמר לי ששלומית והוא החליטו לחזור לגן שמואל... למחרת היום הוא כבר הופיע לחליבה...

הוא השתלב בענף, צבר ידע וכשנדרש הפך למרכז הענף. הוא ניהל צוות למופת, ויחד עם הצוות רפת גן שמואל הגיעה למקום הראשון בארץ.

בשלב מסוים החליט לצאת ללימודים בפקולטה לחקלאות. אז כבר הבנו שבלי לימודים אקדמאים אין אפשרות לקדם ולהתקדם. לשמחת כולנו נולדו לו תאומים וזה כמעט קטע את הרצף, אבל במהלך חסר תקדים אישרו לו במזכירות רכב צמוד, והשאר היסטוריה...

מכאן הצטלבו דרכינו שוב, יענקל'ה נבחר למרכז המשק, ואני נבחרתי לגזבר הקיבוץ והמפעל. עבדנו בשיתוף פעולה מושלם, וזה נתן טעם מיוחד לפעילות שבדרך כלל היא קשה ושוחקת. הוא פעל בפיתוח ענפים, ברכישת קרקעות ועוד נושאים חשובים, שהפכו לחלק מגאוות היחידה של הקיבוץ וקבעו את עתידו של הקיבוץ.

בצומת הבאה, יענקל'ה מנהל מפעל חרושת השימורים ג"ש, ואני מרכז המשק. הימים ימי כלכלה קשים לקיבוץ ולמדינה. גם בתוך הקשיים הוא ידע להתגבר ולפתח את המפעל - מכון סחיטה חדש, הגדלת מכסות הפרי לפמעל שלנו בתקופה של מספר מפעלים ותחרות קשה בארץ, ופיתוח שווקים חדשים שהגדול ביניהם - יפן. באותה תקופה עבדנו יד ביד, ואני מאמין שתרמנו רבות לבית הקיבוצי שלנו.

עם סיום ניהול המפעל הלך לעבוד במכבסה כדוגמה אישית וגם קצת לניקוי ראש... אבל נאלצנו להפסיק את ה"התנסות" הזאת, כשפרץ משבר המעילה בדוכן. יענקל'ה התגייס לעזור לי בטיפול העדין והמסובך, לקח אחריות ונכנס לבור שנפער שם והוכיח פעם נוספת כמה הוא רציני ומוכשר. במבט לאחור, אפשר להגיד שיחד הצלחנו למזער נזקים בצורה מאוד מרשימה.

כשנרגעו הרוחות והוא התפנה מניהול הדוכן, הוחלט להקים חברת סחר בינלאומית - "טריסן" (בתקופת הניהול של מוטי גזית). יענקל'ה נכנס לנהל אותה עם כל הניסיון שצבר ועם כל הכישרון והידע שלו. כמובן שהיה לו מעמד בולט בוועדת משק, כספים, קרקעות ועוד.. 

יענקל'ה גם פעל רבות בנושאים חברתיים-שיתופיים, ובעזרה לחברים בודדים, והכל בצניעות ובמסירות.

במקביל לניהול "טריסן" ניהל יענקל'ה את המפעל של קיבוץ נחשון וסייע בניהול  מפעל המתכת של קיבוץ מסילות, ובשני התפקידים זכה להערכה רבה.  
                                                           

יענקל'ה אמר לי פעם: "אני מסתובב הרבה בשטח, וכל שנה אני רואה 2-3 דברים מבריקים שמצליחים להפתיע אותי. יש משהו נפלא בכך שמישהו עושה פיתוח מחשבתי של חיפוש דרך ומגיע לשיאים. אני מאוד מעריך את זה. אני מתרגש כשאני רואה חֶבְרֶה בעלי יכולת שמתפתחים בדרך מקצועית ולא חושבים רק על עצמם ועל הכסף. חושבים בגדול!!"

יענקל'ה, בכל תפקידיך לאורך עשרות שנים גילמת מופת ומסירות, ידע מקצועי רחב, אמינות ויושר בלתי מתפשרים וערכים אנושיים וקיבוציים שעל פיהם נהגת והובלת. ניסיונך הרב, תכונותיך ומנהיגותך יצרו לך שם ומעמד בקיבוץ, בתנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה, מעמד של אורים ותומים.

היו גם נושאים כלכליים מקצועיים שראית בהם גשר להתפתחות חברתית. שוחחנו הרבה על הקיבוץ, על העולם וכל מה שביניהם, היה תענוג לשוחח איתך! ראית באמונתך שליחות ויעוד.              

מאושר האדם היכול להוציא ימיו בין אוהביו, אושרו במשפחתו ובידידיו.       

לפני יותר מארבע שנים, כשאתה באמצע פעילות ועשייה, קיבלת את האירוע הארור. מאז השתנו חייך ללא הכר. ביקרנו אותך הרבה, לפחות פעם בשבוע - תחילה בשוהם ואח"כ בבית דורות. ניסית להילחם ונדמה היה שאתה מצליח, שיש התקדמות מסוימת, אבל ככל שחלפו הימים, השבועות והחודשים - הבנו שהמכה היתה קשה, קשה מאוד.                    

דיברנו הרבה עם מעט מילים, קשה היה להבין מה באמת אתה חושב עמוק בליבך. נדמה היה לי שאתה הולך ומתרחק מאתנו ומכולם, הולך ומתרחק... שמור לך מקום של אהבה, הערכה וחיבה בליבי. יענקל'ה, תחסר לי. מי שהכיר אותך הרוויח בגדול, מי שלא- ספק אם יכיר בחייו אדם כמוך.                                                    

                                                                                               

כתב: מאיר בראון

לדף של יענקלה באתר הנצחה של הקיבוץ

 

חסר רכיב