בכל פעם שאני רוצה לנוח את דעתי, אני קוראת מאיר שלו.
סוף סוף עברית, כהילכתה, בלי להתנצל ובלי להתפשר, בלי להתרגל ובלי להתסכל.
עוד לפני הבעת הדיעה, האופן שבו מאיר שלו מתבטא הוא מעדן,
מהסוג העצוב בנדירותו, שכן האופן הזה, שבו הוא מביא לביטוי את עצמו,
האופן הזה אמור היה להיות לחם חוקנו, לא פחות.
אז מגיע לו, למאיר שלו, הכבוד של נושאי הדגל היפה הזה, לפני המחנה.
ועליו אני גם סומכת שלא ירפה, של יירפס.
על תוכן דבריו של מאיר שלו- אני מצביעה רעיון ברעיון, אמירה באמירה.
אני מקווה שיש לו תלמידים ומאחלת לו רבים.
ובנוגע ללימוד, מאז פרוץ ימי המהפכה התעשייתית, הורגלנו להתעקש על לימוד,
המבקש להנציח דרך הוראה וחינוך אחידים, מעוותים לעיתים
והנה באו עלינו ימי קורונה מבלבלים, זמן מעולה להיפרד מההרגל הזה ולהתחדש בדרך מותאמת יותר
ללימוד הדברים שמעניינים אותנו. אני מאמינה בדמות מורי דרך לדרך ארץ, לחשיבה ותרבות וחקר ואהבת אדם.
אני מאחלת לתלמידים רבים, שימצאו מורים לדרך כדוגמת מאיר שלו,
ולמאיר שלו, אני מאחלת כוח יצירה, שמחה ובריאות ארוכת ימים.
