דולי דוד אלוני 1937 - 2023

דולי אהוב ויקר,

מוזר לדבר עליך ואליך בלשון עבר, זהו אתה לא שומע, אתה כבר לא איתנו, הלכת מבלי שוב, וכל השאלות היומיות מי חי ומי כבר מת תישארנה ללא מענה.

היית עלם חמודות עם בלורית מזדקרת שבתנועה מסוימת סודרה כל רגע.

היית ספורטאי מיוחד, שחיין ששחה חתירה בלי רגליים ובכל זאת ניצחת, בכדורסל היית זורק את הכדור מחצי מגרש - בכל הכח לקרש - רץ תופס וקולע.

התגייסת לצבא לשייטת שהפכה להיות ביתך, משפחתך שכל החברה הפכו בין רגע לחברים - משפחה וזה נמשך עד היום למרות שחלקם כבר לא איתנו.

זכור לי זיכרון אחד ממלחמת ששת הימים באמצע מדבר סיני שנסעת עם דניאל שהוביל אתכם ממקום למקום ואפילו לא ידעתם, רק בסוף הנסיעה התברר שאתם על אותה משאית, נוסעים ביחד.

אחרי הצבא הבאת את רחל המופלאה ויחד הבאתם ארבעה ילדים, גל ורויטל שנולדו בגן-שמואל, רן ואורי נולדו כבר בפתח-תקוה.

עזבתם את הקיבוץ, להורים זה היה שבר, אבל ההורים שהיו אנשים חזקים מטבעם חזרו לעצמם מהר וניסו לעזור ככל יכולתם.

במהרה הסתדרתם, עברתם לגור באורנית.

ואיתי הבדיחות וההצקות ממשיכות לרוץ, כשעבדת בטמבור והיית יוצא כל בוקר מוקדם לעכו, כאשר היית  מגיע דבר ראשון מתקשר אלי ואומר לי אם יש לך מה להגיד תתקשרי חזרה ומנתק.

תמיד אמרתי שאם לא היית היה צריך להמציא אותך, וגם כאשר היית  מציק,  כולם אמרו לי שכבר הייתי צריכה להתרגל.

הילדים מתחילים להתגייס, והראשונה להביא בחור היא רויטל שמביאה את בני.

השמחה לא מאחרת עם בוא הנכדים וגם מהיתר גל ולי רן ויפעת באים נכדים וזאת השמחה.

ואורל"ה היקר שלנו שהתאהב בצפון ועבר לגור במטולה שבמושגים שלנו זה רחוק, אבל כשצריך - זה קרוב.

בכל עת ביום ובלילה מתייצב ומטפל בכל העניינים.

עם שולה ודניאל היה לכם קשר מיוחד, קצת פחות שנים הפרידו ביניכם, הקשר היה הדוק, הייתם באים בשבתות, בריכה, מנוחה ארוחת ערב עם כל המשפחה ונוסעים.

בחופשים שולה הייתה מארחת את הילדים.

יצאת לפנסיה, זה היה קשה, אבל התרגלת ובמקום לעבוד הפכת את המפגשים של החברה, כן האלו מהשייטת, לדבר יומיומי, ארוחות בוקר, טיולים, הפלגות בחו"ל, מופעים.

חיית חיים טובים, מלאים ומאושרים.

לאחרונה עברתם לגור בביתן אהרון,  שמחת על המעבר, נהנית מהמרפסת, מנוף פרדסי השרון, הייתם מאושרים על ההחלטה והמעבר.

הרבה חברים בגן-שמואל אמרו לי "דולי זה מותג"

דולי הלכת כמו צדיק בשנתו מבלי להיפרד, ללא הכנה, וטוב שכך לפחות בשבילך.

אותי השארת ענף עצוב בעץ האלוני.

היה שלום אח יקר ואהוב.

________________________________________________________

קובץ תכונות מצטבר - ילד, שובב, מצחיק, מסור, אוהב, אח, לוחם אמיץ, חבר למופת, איש משפחה בכל רמ"ח אבריו - אבא מדהים, שבא עוד יותר..!

כן סבא דולי, ממש מותג, איש צעיר בן 86.

האמת - צדיק בדרכו ובדרך לכתו...

קובץ ביטויים - עשר מעשר, הכל בסדר, נהדר, לא תשמעו אותי מתלונן, אין שום בעיה - זה בבחינה מענה אוטומטי לכל בקשה.

כן - זה דוד, דולי, אבא, סבא דולי.

ביום שישי שאלת אותי בן כמה דוד מיכה (של מירון) שנפטר ועניתי תשעים ומשהו.. אה, זה הרבה ויש זמן ענית בצחוק. ממש לא חשבתי לרגע שזו ההתבדחות האחרונה שאשמע ממך.

לפנות בוקר של שני שאחרי, התעוררנו לפרק חדש בחיינו - זה שבלי סבא דולי...

אז אי אפשר לסכם אבל אפשר להגיד תודה.

אני רוצה לומר לך תודה בתור החתן היחיד אבל אני בעיקר רוצה לומר תודה בשם רויטל...

תודה בשם רויטל על מסירות הורית ומשפחתית לאורך עשרות שנים.

רויטל תמיד ידעה שכלום לא קודם לאהבתך:

מלשים מגבת על הסדין בהרטבת לילה של ילדים

בלתת את מסיכת האב"כ שלך בהתקפת טילים עירקית

בללמד את נדב לזרוק אבנים

ולדאוג למשפחה, לרחל, לכל הילדים והנכדים.

בלהיות שובב משפחתי כל חייך

ובעיקר להיות במצב רוח טוב, בלהצחיק, לחזק ולשמח, נוכח כל קושי

אז דולי אנחנו נפרדים ולא ממש.

אתה מצטרף לרן שכל כך אהבת והוא כל כך אהב אותך ואנחנו כאן, מחבקים וממשיכים עם סבתא רחל

 מבטיחים לשמור עליה ולהמשיך לצחוק - לצחוק על מה שרק אפשר ולהתמודד עם כל מה שצריך - כי נדמה לי, שיותר מכל, הדרך הזו של צחוק והמשך, הדרך הייתה דרכך שלך ואנחנו נמשיך ונממש אותה.

בני גנץ (חתנו של דולי).