אתר גן שמואל
חסר רכיב

האתגר של השמאל הציוני | שלמה אבינרי

05/03/2021
5-6 minutes

מאז ומתמיד נאבק השמאל הציוני בשתי חזיתות — מול הימין ומול השמאל הקיצוני. הימין תקף אותו על כך שהוא אינו ציוני ואילו השמאל הקיצוני תקף אותו על כך שהוא אינו שמאל.

בעת המאבק על הקמת המדינה טענה התנועה הרוויזיוניסטית מיסודו של זאב ז'בוטינסקי, כי עמדתו המתונה של השמאל הציוני מול הבריטים היא בגידה בציונות וכך גם הסכמתו לתוכנית החלוקה הכרוכה בוויתורים על חלקי מולדת. כינויים כמו "בוגדים", "פטן" ו"קוויזלינג" הוטחו מפעם לפעם בדוד בן גוריון ובמנהיגים אחרים של תנועת העבודה.

לאחר הקמת המדינה וההצלחה בעמידה מול פלישת מדינות ערב, ביסוס העצמאות, ההכרה הבינלאומית במדינת היהודים ועליית ההמונים לארץ קשה היה להמשיך להאשים את מפא"י ואת העומד בראשה בבגידה. ולכן נימה זו נעלמה בדרך כלל מהטרמינולוגיה של תנועת החרות בהנהגת מנחם בגין, אם כי היא צצה מחדש בעת הפולמוס הטעון בסוגיית השילומים מגרמניה.


איור: ערן וולקובסקי

איור: ערן וולקובסקי

לאחר מלחמת ששת הימים ותחילת הוויכוח על עתיד השטחים והיחס לפלסטינים, חזר מוטיב הבגידה, וביתר שאת בהשראת בנימין נתניהו. חלק מדוברי הימין החלו לתאר את הנכונות לפשרה טריטוריאלית ולהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל כעמדה לא לגיטימית בוויכוח הציוני, שהימין חולק עליה, וכהתנערות ממטרות הציונות, אם לא בוגדנות ממש — והגישה הזאת הגיעה לשיאה ברצח רבין. עצם המושג "שמאל" הפך למלת גנאי, ומי שהוא "שמאלני" הוצג לעתים קרובות כמי שאינו ציוני, ואולי אף תומך בטרור. לפעמים הגיעו הדברים עד כדי כך, שחלקים מן השמאל נרתעו בעצמם מהמושג "שמאל" כמפני מחלה מידבקת.

לעומת זאת, בשמאל הקיצוני — בעיקר בקרב התנועה הקומוניסטית והקרובים אליה בארץ ובעולם — הואשמה תנועת העבודה הציונית שהיא אינה תנועת שמאל אמיתית ואופיינה כלאומנית וקולוניאלית, ולעתים אפילו כפשיסטית. בשיא תקופת הדיכוי והטרור הסטאליניסטי היתה לא רק למפלגה הקומוניסטית הישראלית אלא גם לפלג הקיצוני של מפ"ם החוצפה להאשים את מפא"י בלאומנות ובקולוניאליזם, משום שהיא התכחשה לזכויות הערבים בא"י; וזאת בשעה שהאימפריאליזם הסובייטי דיכא כל תנועה לאומית לא רק ברחבי בריה"מ (בצ'צ'ניה, באוקראינה, במדינות הבלטיות וכמובן התנועה הציונית בקרב יהודי בריה"מ), אלא גם במדינות מזרח אירופה, שלאחר שחרורן מהכיבוש הגרמני נהפכו בכוח הכידונים הסובייטיים לגרורות של מוסקבה. מפ"ם השתחררה ברובה מעמדות אלה, אבל לאחר מלחמת ששת הימים הן שוב נשמעו מכיוון השמאל הקיצוני בארץ, ואפשר לקרוא אותן לפחות פעמיים בשבוע מעל דפי עיתון זה.

מבחינה זו, ההתקפות משני קצות הקשת הפוליטית על השמאל הציוני דומות להתקפות שספגה הסוציאל־דמוקרטיה המתונה במערב. הסוציאל־דמוקרטים הותקפו על ידי הימין והוצגו כאחים תאומים לבולשביזם ולמשטר הסובייטי (ראו חיבוריהם של פרידריך פון האייק ומילטון פרידמן), ואילו הקומוניסטים ראו בהם משתפי פעולה של הקפיטליזם. הגדילו לעשות הקומוניסטים בגרמניה בשיא המאבק בנאציזם, כאשר כינו את הסוציאל־דמוקרטים "סוציאל־פשיסטים". הנזק שתיוג כזה גרם לעצם הדמוקרטיה היה נורא.

בהקשר הישראלי ברור מדוע הן הימין והן השמאל הקיצוני בחרו לנסות לערער — כל אחד מסיבותיו — את מעמדו של הגורם הציוני המתון. העובדה הפשוטה היא, שהשמאל הציוני היה אחראי יותר מכל קבוצה פוליטית אחרת להקמה של מדינת ישראל, להישרדותה במלחמת העצמאות ולביסוס מעמדה מבית ומבחוץ. הקמת ההסתדרות ותרומתה למשק וליישוב היהודי בארץ, מרכזיות התנועה הקיבוצית ליכולת ההתגוננות בתש"ח וחלקם של "ההגנה" והפלמ"ח בהקמת כוח המגן הישראלי, ברורים לעין: לימין אין ולא היתה בהיסטוריה הציונית תרומה דומה ומקבילה. לטעון כי אין הבדל בין השמאל הציוני לימין הציוני בעבר ובהווה, זו אחיזת עיניים. ההבדל ביניהם היה בולט במיוחד ברגעים הקריטיים, שבהם היה ברור כי רק ההסכמה לתוכנית החלוקה איפשרה את השגת הלגיטימיות הבינלאומית להקמת המדינה בעקבות החלטת כ"ט בנובמבר; וזה נכון גם לגבי יחסם השונה להתנחלויות אחרי 1967. לא מקרה הוא, שבעשורים הראשונים לקיומה זכתה ישראל בהנהגת השמאל הציוני להיתפש על ידי תנועות סוציאליסטיות דמוקרטיות במערב כמופת למדיניות של סולידריות חברתית ושאיפה לצדק ולשוויון כלכלי גם בתנאים קשים.

אמת, שאין להכחישה היא, שלשמאל הציוני היו מעידות בדרך והוא אחראי ללא מעט טעויות במדיניות הפנים והחוץ הישראלית — אבל במבחן התוצאה הוא הוכיח את עצמו. לימין כמו גם לשמאל הקיצוני אין הישגים דומים שיוכלו להשתוות לכך בעולם המעשה.

היסטוריה זו כמובן אינה ערובה לכך שהשמאל הציוני צודק בוויכוח הפוליטי הנוכחי בארץ, ואי אפשר להתעלם מכמה וכמה טיעונים הנשמעים משני קצות הקשת הפוליטית. אבל השמאל הציוני מותקף דווקא משום שהוא ציוני ודווקא משום שהוא שמאל: שילוב זה חִייב ומחייב פשרות קשות, אבל אלה היו ועודן המפתח להצלחה בעולם המעשה.


https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9590491

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב