אתר גן שמואל
חסר רכיב

שלוש מסקנות מחווית החיסון | עודד צנטנר

26/12/2020

לפני יומיים התקשרתי למוקד של קופת חולים לתאם תור לחיסון. אמרו לי אתה יכול להתחסן מחר באום-אל-פאחם או בעוד חודש בחדרה. אמרתי - יאללה, נלך על אום אל פאחם. לשם בטחון התקשרתי למרפאה, ובגלל שלא היתה כתובת שאלתי את האחות איך מגיעים. אמרה תרשום בוויז את שם המרפאה. 
התור היה ב-11.30. אום אל פאחם זה 20 ק"מ. אז למחרת יצאנו ב11.00 מהבית. לפני שיצאנו ראיתי באפליקציה של חדר האוכל שבארוחת צהרים יש היום מרק תימני, וחשבתי שאין דבר יותר טוב מאשר יום, שבו אתה גם מתחסן וגם אוכל מרק תימני. בחיי הקצרים עברתי המון פעמים ליד אום אל פאחם אבל מעולם לא נכנסתי פנימה. הוויז הוריד אותנו מכביש 65 באיזו דרך צדדית והתחלנו לטפס בהר דרך אין סוף סימטאות צרות. למרות אין סופיות הסמטאות הגענו ב-11.26 למקום שהוויז הוביל אותנו. 
בסביבה לא היה סימן לא למרפאה ולא לקופת חולים. התחלנו לשאול אנשים איפה המקום שמתחסנים. אף אחד לא הבין על מה אנחנו מדברים. בסוף מישהו אמר שהמרפאה נמצאת ליד "אצטדיון השלום". סימנו את המקום, והוויז שוב הוביל אותנו בביטחון דרך כל הסמטאות של אום-אל-פאחם שלא הספקנו לעבור בהן קודם. בשעה 12.00 הגענו לאצטדיון והתחלנו להסתובב סביבו. מה אני אגיד לכם.. האיצטדיון ממש מטופח והדשא נראה נהדר, אבל לא ראינו שום סימן למרפאה. עכשיו לך תחפש מרפאה שבמונחים של אום אל פאחם נמצאת "על יד" האצטדיון. אני כבר הבנתי שכדאי לשכוח מהמרק התימני. בסופו של דבר אדם עם רכב ראה את המצוקה שלנו ואמר לנו לנסוע אחריו. אמרנו שלום ל"אצטדיון השלום" ונסענו אחריו, ואכן הביא אותנו למרפאה. החיסון עצמו היה חוויה מתקנת. הכל הלך צ'יק צ'אק. המקום אורגן בצורה יעילה וקומפקטית, האחיות כולן דיברו עברית, ובשעה אחת הגענו חזרה לקיבוץ. 
להפתעתי בחדר האוכל עדיין לא חיסלו את המרק התימני. מילאתי כלי גדול והגעתי רעב ומאושר הביתה. מהיום הזה יצאתי עם שלוש מסקנות: 1. אנשים שמגדלים ילדים בסמטאות שנסענו בהן, אפשר להבין את היחס שלהם למדינה. 2. גם בקורונה יש דברים טובים, כי בלעדיה לא הייתי מגיע לעולם לאום אל פאחם. 3. אין על מרק תימני!!!



תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב