אז...

היום...

מגורי חברים
בשנות העשרים וראשית שנות ה- 30, מרבית החברים גרו באוהלים.
המבנים הראשונים למגורים, שורת בתי האבן בחצר נבנו בין 1929 1924-
נבנו ארבעה בתים, ששניים מהם הוסבו לבית תינוקות ובית ילדים.
חברים שוכנו ב"עלייה", חדרים בעליית הגג שמעל הרפת, מבנה שבנייתו נסתיימה ב-1927.
בשנת 1928 הוקם בית הקומותיים באזור בתי הילדים. זהו המבנה הראשון אותו תיכנן חבר הקיבוץ הארכיטקט אריה שרון (לושק).
בשנת 1934 הוחל בהקמת שכונת צריפים באזור בית התינוקות של היום. חלק מהצריפים הגיעו 1933-ב עם חברי הקבוצה מבנימינה.
ב- 1936 הוקם בית הקומותיים הראשון כבית עבור חברת הנוער הראשונה, שהגיעה מגרמניה. מבנה מיוחד בסגנון באוהאוס בתכנון
אריה שרון, בית שנבנה כמבצר מבטון מזוין וחרכי ירייה מהגג. אחר כך הוקמו עוד שני בתי קומותיים בסגנון הבית הראשון.
בין לבין הורחב השימוש בצריפים כפתרון מגורים ליחידים ומשפחות.
בראשית שנות ה- 50 הוחל בהקמת דירות המכונות "שיכון ותיקים", כלומר פעם ראשונה שלושים שנה אחרי קום הקיבוץ דירות
משפחתיות בנות כ- 40 מ"ר עם מקלחת, בית שימוש ומטבחון.
ב- 1969 הוקמו בתי המגורים הדו-קומתיים בחלקו הצפוני של הקיבוץ, פעם ראשונה דירת מגורים קיבוצית עם חדר שינה מופרד
מחלל המגורים. דירות בנות כ- 52 מ"ר, בתכנון מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי.
ב- 1980 הוקמה שכונת מגורים בדגם חדש, בתי קומותיים בתכנון הארכיטקט, חבר הקיבוץ, יוסי אלקיס. אחריה, דירות דו-משפחתי
 בתכנון המתכנן גיורא דורון.
כיום בעיצומו של מבצע שיפוץ והרחבת כל הדירות הגענו לסטנדרט מגורים של 90-100 מ"ר ליחידת מגורים משפחתית. תכנון הפנים
 חופשי ושונה מדירה לדירה.
הדור הצעיר זוכה לדגם דירות חדר ושירותים במבנים מתאימים. זוגות צעירים בראשית שנות 30-ה לחייהם זוכים לדירה גדולה,
משופצת ומתוכננת עבור כל משפחה.
כל משפחה מזוכה בתקציבי המחייה לסכום מיוחד עבור תחזוקת הדירה. הדירה כיום היא רכוש הקיבוץ, קיימת מגמה להעביר את
הדירות כנכס פרטי של החברים.