הצבעים הם
אלה המכים בנו כשאנו צופים בציוריו של יוחנן דרוקר.
צבעים
אקספרסיביים עזים, המביעים רגישות ואהבה לטבע, לנופים - נופי הנגב. בכל משיכת מכחול יש הצהרת אהבה
לנופים האהובים.
כשמביטים
בבדי הציור, קל להרגיש את הקשר החזק שיש לאמן עם נוף הסביבה בה הוא חי, בתוך
המרחבים העצומים של שדות הכלניות האדומותוהאדמה הצהובה.
יוחנן
משתמשבצבע השחור, ויוצר דרמה חזקה בין
האדום לשחור.
יוחנן חי
ויוצר בקיבוץ בארי, הנמצא לא הרחק מהעיר עזה. חבל ארץ שיש בו ניגודים חריפים.
בשנות
השמונים השתתף יוחנן בסדנה לציור בעין-הוד אצל המורים אד סרנוב ויעקב חיים. בעקבות
אירוע טראומתי בחייו בשנת 2005 חזר אל הציור.
יוחנן עוסק
הרבה ביצירותיו עם מצבו הבריאותי החדש ומתנסה במגוון רחב של תחומי יצירה. יוחנן
יוצא אל המרחבים הגדולים מצויד במצלמה. מצלם את מה שרואות עיניו, ושב לסטודיו
לצייר. הנושאים הנכנסים לפריים המצלמה הם הכלניות, החורשות, עצי הברוש והביתרונות
(אזור מחורץ ומבותר, בעל מדרונות תלולים אשר נחרצו ע"י המים).
"כלי
העבודה" חיכו בסבלנות לאורך שנים עד לרגע הנכון –ההתפרצות של היצירה. ההתלבטויות בסטודיו ארוכות
וקשות. הוא מנהל דיאלוג ממושך עם עצמו וחוקר את הנושא שהוא עומד לצייר. לעומת זאת,תהליך העבודה מהיר וקצר. יוחנן מערבב גוונים מאותו צבע עד לקבלת צבעוניות
המתאימה לנושא היצירה. הציור נעשה באופן ישיר על הבד עם אוטנטיות לצילום. בשעת העבודה יוחנן אוהב לשמוע מוסיקה וזו מלווה
אותו ביצירתו.
החיים באזור
זה על נופיו, שינויים חריפים באקלים ובמצב בטחוני משפיעים על סגנון היצירה, שיש בו
הרבה דרמות.
