שאול קנז

"מה אתה אומר..."

(עבודות מהשנתיים האחרונות)

20.1.10 – 13.2.10

פתיחה חגיגית בשישי 22.1 בשעה 11

דברים: יובל דניאלי

 

"אחרי ארוחת הבוקר חוזר לסטודיו ופוגש את העבודות האלה עם השמות האלה, "ביחד". יש שם תמיד אשה ואיש ובית ומכונית ועץ הדרים שמניב פרי ועץ ברוש גברי שמניב כוח. והאנשים והחפצים שלא נפגשים אבל מחפשים אחד את השני,

לא מוותרים... ביחד.

כל בוקר אני פוגש את הלוחות הגדולים עם "מכתבים מארץ ישראל", עם אנשים הולכים ובאים ונלחמים ולא זוכרים על מה, ואיש וטנק ואשה וילד ועץ ובית ומכונית, לא נפגשים, אבל לא מוותרים, מין "מכתבים מארץ ישראל" שפעם

היו מכתבי אהבה ועכשיו מין אהבה נכזבת.

והציורים האלה "בדרך אל האושר", החלום הזה של האנשים עם האנרגיות והחלומות, האשה והאיש והעץ והבית והמכונית שלא מצליחים להתחבר אבל חולמים על אושר – הצלחה ואהבה.... כמו באמריקה.

ואז, אוהב לבלות עם העבודות שאהבתי לקרוא להן "תכנית לחלום" עם איש וילד ואשה גדולה ושופעת ומבוגרת עם גוף שנתן חיים, עם חלום של אמא גדולה שכמעט שכחנו במציאות של חיים דיגיטאליים. ואני מסתכל עוד פעם על העבודות האלה שקראתי להן "אולי זה היה ככה" שיש בהם את האשה והאיש והבית והעץ והתום והאכזבה והביחד העייף עם היד ביד בדרך לשום מקום, אני אוהב להתנחם ביצירות שקוראות לעצמן "מחר אולי גם אני" עם האשה והאיש והילד והבית והעץ ועוד עץ ומכונית, והאנרגיות  והאמת הפנימית והסיכוי לאהבה והכוח לחפש ולא לבגוד בעצמי. בסטודיו, מצליח להגיע לדו קיום עם עצמי וסביבתי, עם האשה והאיש והאהבה והבית והעץ והמכונית, מתחבר למציאות."

 

שאול קנז

מתוך הספר "מחר אולי גם אני" הוצאת נגלי  2009

 

שאול קנז, נולד מזמן. מנסה להשתתף בחיים באמצעים יצירתיים.

הציג בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות.

הוציא ספרי איור ודיבור.