כך מקדם את פני הבאים לאתר ההנצחה, הפסוק מ"יזכור" שחרוט על לוח הפלדה אשר מוצמד לסלע הרם והזקוף שבכניסה לאתר.

היוזמה להקמת אתר ההנצחה להנצחת יקירינו, קורבנות השואה, באה מחברי גן  שמואל ניצולי השואה, שהרגישו צורך רגשי ומצפוני, להנציח את שמם וזכרם של יקיריהם שנספו. להעניק להנצחה ביטוי אישי במקום מכובד, בשכנות עם בית העלמין של הקיבוץ. הרעיון היה להקים להם אבן זיכרון חלופית לקבר ולמצבה, שלה לא זכו. זה המעט שניתן היה לעשות למענם, על מנת שגם בני הדור הצעיר והדורות הבאים  אחריהם יוכלו לזכור אותם.

אתר ההנצחה הוקם בסמוך לכניסה לבית הקברות, בחלקה מיוחדת. הרעיון היה להקים אותו מחומרים  מקומיים. סלעי כורכר בגדלים שונים. לכל סלע מוצמד לוח ועליו שמות המונצחים ושם המנציח. לכל חבר מנציח הוצב סלע כורכר אישי.האתר הוא חסר גינון, מתוך כוונה ליצור ניגוד בינו לבין הסביבה של בית העלמין הסמוך, שופעת פרחים וירק. וזאת, כדי להדגיש את "השממה" שבה יקירינו נספו.

אתר הנצחה נחנך ב 29 בנובמבר 1995. התאריך כ"ט בנובמבר, נבחר כתאריך סמלי, שבו הוחלט באו"ם על הקמת מדינה לעם היהודי, במולדתו ההיסטורית בארץ ישראל. טקס פתיחת האתר היה מרשים ומכובד, והוא נערך בנוכחות קהל רב, חברי קיבוץ  ואורחים. בטקס נכחו כמה חברי כנסת וביניהם יושב ראש הכנסת דאז, שבח וייס שהוא בעצמו ניצול שואה.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולים החברים על משפחותיהם לאתר ההנצחה. לאחר שמושמעת הצפירה הכלל-ארצית ולאחר עמידת דום, ניגשים כל החברים, איש-איש לסלע האישי, שם הוא מדליק נר נשמה ומניח פרח על  האבן. לאחר ההתייחדות, מתאסף הקהל ליד הסלע המרכזי להנחת זרים, הדלקת נרות נשמה ולשמיעת קדיש.